הזנחה

נכון, זה לא פשוט. אם זה היה כה פשוט, אנשים לא היו זקוקים לטיפול בשל כך. מטפל טוב יכול להניע את המטופל שלו, כמובן אם מתקיים גם התנאי של קשר טוב וכימיה הדדית. צריך לנטוע באדם הסובל מדיכאון את האמונה שזה אפשרי, ואמונה לגבי יכולותייך בדרך כלל מגשימה את עצמה (לכיוון החיובי או השלילי).

לא עשיתי דברים בזמן. התרחקתי מהחברה. התכערתי והשמנתי. הבטחון ברצפה. הכל מוזנח. הפסדתי כל כך הרבה. אני לא יוצאת מהבית כי אין לי בגדים ללבוש ואני נראית זוועה. הבדידות גדולה. ואני מרגישה כמו מתה.

מחבקת אותך ללב שלי. תחיי את החיים. אל תוותרי.

אני מאמינה שכל עוד את חיה, לא מאוחר מדי. את יכולה להתקרב לאנשים, לעשות דיאטה, לצאת מהבית ולהשקיע בעצמך. הכל (או כמעט הכל) הפיך!

לפעמים ההזנחה גובלת בהרס טוטאלי שאין חזרה ממנו וזה פשוט אסון. עדף להמנע מאשר לרפא.

לא תיארת שום דבר שהוא בלתי הפיך. אם יש נזקים גופניים בלתי הפיכים, בדרך כלל הם קטנים ולא ממש משמעותיים (למשל השמנת יתר חולנית יכולה לגרום לעודפי עור כאשר מרזים).

אבל זה ידוע שלהזנחה יש מחיר. ולפעמים מאוד קשה לתקן.עד בלתי ניתן. וככל שדוחים יותר ומתאספות משימות כך גובר התסכול.

היי שירן,
אני מבקשת קודם כל לשמור על תרבות הדיון בפורום. אני עונה כאן בהתנדבות ובזמני הפנוי, ולא תמיד יכולה לענות באותו היום שבו ההודעה נשלחת.
שנית, אני חושבת שהשרשור הזה הגיע למצב שבו כל תגובה שאכתוב לך תזכה להתנגדות ולהדיפה מצידך, ויש שלב כלשהו שבו אני חושבת שצריך להרפות ולא לנסות להכריח אותך להסכים איתי. יש גבול למה שאפשר לעשות במסגרת הפורום. יש לו את המגבלות שלו וזו אינה שיחה פנים אל פנים.
זכותך להמשיך ולהחזיק בדיעה שאינך יכולה לעשות דבר, למרות שאני חושבת אחרת וכבר כתבתי לך זאת.

בברכה,