סבור שחברה שלי בדכאון. היא בהכחשה.

שלום,
יש לי חברה מזה שלוש שנים. אנחנו עומדים לעבור לגור יחד. בשנה האחרונה שמתי לב להדרדרות כללית אצלה. התחילו להדלק אצלי נורות אדומות ואני מודאג.
1) היא מדברת הרבה על כמה היא בסטרס, ומתוחה מהעבודה ומהחיים.
2) היא תמיד היתה מתאפרת ומטפחת את עצמה. היא הפסיקה להתאפר. הפסיקה לענוד תכשיטים, גם כשאנחנו יוצאים עם חברים. כשדיברתי איתה על זה היא התווכחה איתי ונעלבה מאוד "אתה צריך שאהיה יפה בכדי להשוויץ? אתה לא אוהב אותי בזכות הפנימיות? כו'"
3) היא הפסיקה להשקיע בלימודים (סטודנטית לתואר מתקדם), כבר שנה שלא הגישה עבודות בקורסים.
4) היא מדברת הרבה על כמה היא עייפה, על כמה השינה לא הספיקה לה.
5) היא מאוד אוהבת אוכל, תמיד אהבה. אבל לאחרונה היא רעבה ללא הפסקה, כמעט. יש לה עיסוק רב ב"מה תהיה הארוחה הבאה"
כמובן שהיא גם עלתה הרבה במשקל, היא מסרבת להכיר בזה. מסרבת לעלות על משקל, מאשימה אותי באימוץ אידיאל היופי הקיצוני של תעשיית הדוגמנות, ונפגעת עד עמקי נשמתה מנסיונות שלי לדבר על ירידה במשקל (ביחד, גם לי גדלה כרס קטנה שאני מנסה להפטר ממנה)
6) פעם היא היתה מציירת. מזמן לא ראיתי אותה מציירת.
7) דחיינות. היא דוחה באופן קיצוני מטלות פשוטות כמו לקבוע תור לרופאה, ללכת לקנות נעליים חדשות וכו'. הן נתפסות בעיניה כמו משהו ש'יתפוס את כל היום, ואין לי זמן לזה, כי אני צריכה לעבוד וללמוד' (וכאמור, הלימודים תופסים מקום מאוד מאוד משני בזמן האחרון)

כשאני מנסה לדבר איתה על כל אחד מהסימפטומים בנפרד אני נתקל בחומה של הכחשה, תירוצים, ווכחנות.
לאחרונה רק הבנתי שייתכן ויש קשר בין כל הנושאים הנ"ל ושהיא אולי בדכאון.
בעבר כשדיברתי איתה על תקופות מדוכדכות שלה, גם אז היו הכחשה ותירוצים, "כל שנה יש לי דכאון חורף" וכו'.

אני אוהב אותה, אני עומד לעבור לגור איתה, ואני חרד מהעתיד שלנו.
איך לגשת ולדבר איתה? איך לגרום לה להבין שיש בעיה שאני רואה והיא לא מודעת אליה? שאני רוצה את טובתה.

אשמח לעזרה