ocd

קיבלתי מרשם לציפרלקס

השאלה שלי
מה יותר גרוע? להיות בת 25 שמתפקדת בחלק מתחומי החיים, כלומר, אני עובדת אבל נורא קשה לי לישון וללמוד בגלל הOCD כך שההתקדמות בלימודים היא איטית אם בכלל ישנה התקדמות.

כלומר אני בת 25 וחסרה לי בגרות אחת, הציון של הפסיכומטרי שלי ממוצע לאחר שניגשתי אליו עם 2 כדורי שינה לפני הבחינה כי לא יכולתי לסבול שאני לא נרדמת והשעה היתה כבר 5..פני הבחינה היה עניין של טקסים של OCD, זה קיים לפני כל בחינה ובמהלך בחינה.
אין לי חבר, גם לא חברות, זה מההיסטוריה שלי, עשו עלי חרם ביסודי שנמשך כשנתיים.

או להיות בת 25 ולא מתפקדת מינית.

ולא שיש לי חבר שאני יכולה לקיים איתו יחסים, אבל גם לאונן אני לא אוכל. (מנסיון, לאחר נטילת פרוקסטן, אוננתי במשך שעה וחצי וזה נגמר בבכי תסכול וזעם)

ואחרי שנה, של אין אונות... האם הגוף יתאושש? האם לא תהיה לי בעיה מבחינה פסיכולוגית בתחום המיני? האם אני אי פעם אצליח לתפקד כראוי ללא תרופות? שהרי תמיד יהייו אתגרים חדשים, היום זה הלימודים, מחר זה נישואים, הורות, וכולי וכולי...(אני סקפטית מאוד לגבי הנישואים).....

לא יודעת מה לעשות.