חוששת שבעלי בדכאון

היי ענת,
אנחנו כמובן לא יכולות לאבחן את בעלך. את משום שאינך אשת מקצוע, ואני משום שאיני מכירה אותו. הסימפטומים הגופניים שמיינת בהתחלה יכולים להיות קשורים בבעיות שונות, ביניהן גם חרדה, סטרס כללי או "משבר גיל" כלשהו. ההתמכרות לדיג אינה מצביעה על דיכאון. דווקא אנשים הסובלים מדיכאון נוטים להיות חסרי מוטיבציה לעסוק בתחביבים, ואינם נוקטים בדרך כלל פעולות כדי למלא את הריקנות שהם חשים.
אם בעלך מסרב ללכת לטיפול וטוען שאין אצלו בעיה, הדרך היחידה לפתור את המצב ביניכם היא ללכת לטיפול זוגי כדי לשקם את יחסיכם (או לחלופין להחליט על פרידה, עם כל הצער שבדבר).

בברכה,

הבנתי שאצל גברים הדכאון מתבטא בצורה שונה מנשים...שהם מפתחים אובססיה לעבודה או לתחביב,או בצורה קיצונית יותר מתמכרים לסמים או אלכוהול.העיסוק של בילי בדיג הוא אובססיבי אולי כי נותן לו לשכוח מהכאב והקושי של הדכאון והידיבה מול הים נותנת לו שקט ורוגע..השאלה האם לחכות שיחלוף?..הוא לא מוכן לקבל טיפול הוא טוען שהכל אצלו בסדר..הוא גם לא מתעניין כלל בנו המשפחה ובכלל בענייני הבית..אלא רק בדייג וזה כבר מס חודשים כך.אני ממש אובדת עצות..לא יודעת אם זה דכאון או אובססיה לדייג...

אי אפשר לייחס את זה לדיכאון, מאחר שההתנהגות הזו כשלעצמה לא מצביעה על דיכאון. גם "אובססיה" אינה מונח נכון. יותר מדויק להגדיר זאת כהתמכרות. אם הדיג עצמו גרם לו לאבד עניין בדברים אחרים ופגע בתפקודו, הרי זו התמכרות לכל דבר. סביר להניח שהוא נהנה מזה, ולכן לא ירצה לקבל עזרה. הוא גם יכול לעון שהתנתקותו מהמשפחה מפריעה יותר לך מאשר לו.
כפי שאמרתי, ככל הנראה יש בעיה בתקשורת ביניכם ויש צורך לפתוח ערוץ תקשורת כדי שהדברים יחזרו לקדמותם. לדעתי זה לא יחלוף מעצמו, ולכל הפחות אפשר להיעזר בטיפול זוגי או ייעוץ זוגי, כדי שתוכלו לדבר על הדברים ולעבוד על הקשר ביניכם. חשוב להבהיר לו שאת מאוד סובלת מהמצב, ואם הוא לא מעוניין להסב לך צער, כדאי שיעשה משהו בנדון ויילך לקראתך.

בברכה,