התייעצות בנוגע לדכאון וחרדה חברתית

היי רותם,
לגבי הטיפול הפסיכולוגי, ממליצה לשאול ישירות את הפסיכולוגית באיזו גישה היא עובדת, ואם היא אכן עובדת בגישה דינמית, אני ממליצה להחליף מטפלת. ייתכן שהיא תאמר לך שהיא "משלבת" גם כלים של CBT, אבל כל עוד האוריינטציה העיקרית שלה היא דינמית, כך גם ייראה הטיפול (מניסיוני ומהיכרותי עם מטפלים). לכן, אם את מעוניינת ב CBT, לדעתי עדיף למצוא מטפל שזוהי הגישה העיקרית שלו, מאחר שזה משפיע על כל אופי הטיפול.
טיפול תרופתי יכול לעזור להפחית את החרדה, אך הוא לא משנה את ההתנהגות שלך, לכן מאוד מומלץ להיעזר גם בטיפול שיעזור לך להתנהג בצורה אחרת ולהסיר את העכבות.
הסיבה למצב הרוח הירוד יכולה להיות החרדה, אך יכולות להיות גם סיבות אחרות (שינויים בזמן האחרון, פחות פעילות, שינויים הורמונליים וכו'). גם זה נושא שאת יכולה לעבוד עליו בטיפול CBT, ואין צורך לטפל בו בנפרד. מה שאת יכולה בינתיים לעשות, הוא לנסות להיות בכמה שיותר עשייה. כדאי להתחיל מפעילות גופנית כלשהי, שכן השפעתה על מצב הרוח היא מאוד חיובית. מחקרים מראים שרמה מסוימת של פעילות גופנית עושה פעולה זהה לזו של טיפול תרופתי. בכל מקרה, מומלץ לעסוק בפעילויות אהובות ולנסות להקיף את עצמך באנשים תומכים (להפיג בדידות ככל האפשר). גם אם אין לך חשק לקום מוקדם, כדאי "להכריח" את עצמך לעשות זאת, כי זה יעזור. אפשר למצוא פעילות לעשותה בבוקר, כדי שיהיה לך קל יותר לקום.
טיפול תרופתי אפשר לקבל גם אצל רופא משפחה, אבל מומלץ יותר לפנות לפסיכיאטר, מאחר שזהו תחום התמחותו והוא יידע להתאים את הטיפול באופן טוב יותר. הטיפול התרופתי בדיכאון ובחרדה לטווח הארוך הוא זהה. אני ממליצה להימנע משימוש בתרופות הרגעה קצרות טווח ממשפחת הבנזודיאזפינים (לוריוון, ואבן, זנקס, קלונקס, ואליום וכו'). מדובר בתרופות שעוזרות רק בטווח הקצר, בעלות תופעות לוואי משמעותיות (כגון רדימות, חוסר ריכוז וחוסר יכולת לנהוג ברכב) וגורמות בד"כ לפיתוח התמכרות. תרופות ארוכות טווח (כגון ציפרלקס, סרוקסט, לוסטרל וכו') אינן בעלות השפעה מיידית, אך אינן גורמות לתופעות אלה.

חג שמח!