דיכאון שנמשך לאורך כל החיים...

שלום לך,
אין ספק שמסגרות חברתיות יכולות להועיל לך, ובנוסף עיסוק בתחביבים ופעילויות שיכולות לתת לך תחושת סיפוק ומשמעות, מעבר לעבודה. אם אתה מוכר ע"י ביטוח לאומי כסובל מנכות עקב הדיכאון, אתה יכול להשתמש בשירותיהם או בשירותי סל שיקום על מנת למצוא מסגרות חברתיות שיכולות להתאים לך. גם בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) אפשר לחשוב על דרכים לעשות זאת, וגם להפוך את החשיבה שלך לחיובית יותר.
בנוסף, יש כל מיני דרכים "טבעיות" לשפר את מצב הרוח, כגון פעילות גופנית, שיפור התזונה והשינה ועוד. קיימים גם טיפולים רפואיים לאנשים שאינם מגיבים מספיק לתרופות, כמו גרייה מגנטית למוח (TMS), נוירו פידבק, ולאחרונה גם טיפול חדשני בקטמין הוכיח את עצמו לתקופות מסוימות. כדאי לבדוק ולברר אפשרויות ולא להתייאש!
בברכה,

לא שאני באמת מאמין בטיפול כלשהו ולכן אני גם מתקשה מאוד להזיז את עצמי לשפר את המצב...
פעילות גופנית לא עוזרת לי זה משהו רגשי מחשבתי שלא עוזב הייתי בחדר כושר איזה תקופה אבל שוב בכל מקום שאני לא אהיה גם אם זה בטיול בחו"ל או לא יודע מה משהו כבד מאוד יושב לי בפנים כל הזמן ולא יוצא...
אני משותק בחברה לא מדבר מרגיש חלש ומרוחק מכולם אני כל הזמן משתתק ונשאר עם עצמי אני זקוק שמישהו יבוא לדבר איתי זה משהו תקוע חזק ככל שאני יותר נמצא עם אנשים ככה אני נכנס לדיכאון עמוק יותר למרות שאני כן רוצה להרגיש בחברת אנשים אני לא מסוגל רגשית להתחבר ואני נשאר במצוקה לפעמים יש לי מחשבות בראש לבקש עזרה מאנשים שידברו איתי כי אני חייב משהו שישחרר לי את התקיעות הזאת משהו שיגרום לי לדבר שיגרום לי להוציא... אבל כמובן שאני לא יכול לעשות את זה עם אנשים שאני לא מכיר מצד שני גם אין הרבה שאני מכיר וגם בבית אין לי עם מי לדבר ההורים כל הזמן שותקים ופאסיבים ועוזבים אותי לנפשי למרות שהם יודעים שאני סובל מדיכאון ולא נעים לי לבוא להגיד להם אני במצוקה גם ככה הם לא ממש עוזרים...
מה שמאפיין את רוב החיים שלי זה הסתגרות במחשבות של עצמי גם אם אני לבד וגם אם אני עם אנשים אני בן אדם שקט בחוץ אבל רק בגלל שבפנים אני סובל זה לא הטבע שלי להיות שקט ומופנם... עד גיל 10 בערך לפני כל הבלאגן שעבר עליי בילדות הייתי ילד חברותי מאוד אפילו בצורה יוצאת דופן.

לשאלתך- כן, אם טיפול CBT ידוע כיעיל במצבים של דיכאון חריף, אז בוודאי שגם במצבים של דיסתימיה, שהיא דיכאון קל יותר.
אני מציעה שתנסה בכל זאת לעשות דברים באופן קצת שונה ממה שעשית עד כה, עם כל הקושי שבדבר. הרי לא בכדי נאמר שאם תעשה שוב ושוב את שעשית, תגיע לאותו מקום אליו הגעת. הסיכוי היחיד לשיפור הוא לעשות דברים באופן שונה, ולתת הזדמנויות גם לדברים שאתה מטיל בהם ספק.
לגבי ההורים, יהיה יעיל יותר לומר להם שאתה צריך עזרה ומבקש מהם לעזור, מאשר לומר להם "אתם לא עוזרים"- זה נשמע כהאשמה וסביר להניח שיעורר התנגדות.
אני בטוחה שעם קצת יצירתיות ניתן גם למצוא מסגרות שבהן תהיה לך הזדמנות לפגוש אנשים חדשים.

בברכה,