ואם הבת שלי תהיה כמוני?

שלום רב.
אני כותבת לך את ההודעה הזו עם דמעות בעיניים. פשוט הגעתי למצב שאני כבר מיואשת ( אין לי כל כוונה לפגוע בעצמי) אני בת 28 נשואה כבר חצי שנה בהריון כבר חודש חמישי. מחכה לבת. יש לי מקצוע, משפחה והרבה חברים טובים. אני בחורה בריאה וגם באתר ממשפחה מאוד עשירה ואני חיה ברמת חיים גבוהה. על פניו, חיים טובים. אבל, מאז שאני זוכרת את עצמי, בבית ספר, צבא, תיכון, אוניברסיטה- סבלתי מפחדים וחרדות. זה התחיל בפחדים קטנים כמו חרדה מבחינות, חרדה מלהישאר שבת בבסיס. אבל עם השנים, זה החריף בצורה נוראית. הפכתי להיפוכנודרית . למרות שאין מחלה שלא נבדקתי אליה וכמובן שהכל תקין. אני נמצאת בפחד נוראי כל הזמן. מפחדת לצאת לרחוב. אני בכלל בהלם שאני הצלחתי להתחתן, לנהל זוגיות. כמובן שבעלי לא יודע. הוא מבין שאני חרדתית אבל אין לו מושג עד כמה. אני מפחדת לצאת מהבית. מפחדת שאנשים פתאום ידקרו אותי עם מזרק לדוגמה, מפחדת שיקרה משהו להריון, כל הזמן רואה תככים ומזימות בכל דבר. לא נהנת מהחיים שלי. לפעמים אני מפחדת שפעם אולי אנסו אותי ואני לא זוכרת. דברים כאלו. וזה רק דוגמה . אני לא יכולה להגיד לך מאיפה זה בא. הייתה לי ילדות רגילה לחלוטין. לא עברתי חלילה תקיפה או התעללות. במהלך השנים ניסיתי טיפולים נפשיים והייתה תקופה שלקחתי ציפרלקס. הכל לא עזר. עכשיו כאשר אני עומדת להיות אמא, לא הייתי רוצה שהבת שלי תהיה כמוני. ואין לי מושג מה לעשות מלבד להעביר את החיים שלי יום אחרי יום ולקוות שיהיה בסדר. אשמח לדעתך. חג שמח.