חבר שלי סובל מדיכאון

להיות חברה של מישהו שסובל מדיכאון זה קשה מאוד. כל הכבוד לך שאת תומכת ועוזרת לו. אל תתני לדיכאון לנצח אותו. תנסי להוציא את חברך מהבית. שמש, ים, אוויר וספורט – נשק מצוין נגד דיכאון. אל תוותרי לו ואל תכנעי למצב הרוח שלו – תזמיני אותו לצאת, לבלות ולא לוותר. הגברת האקטיביות תורמת ליציאה מהדיכאון.
חזקי ואמצי!

תודה על התגובה.
את ממליצה להוציא אותו כמה שיותר מהבית, אך לעיתים הבעיה היא שאין לו חשק לכלום והוא לא רוצה ומעדיף שאניח לו לנפשו. מה רצוי לעשות במקרה כזה?
אני גם מנסה לעורר אותו לדברים, אך לעיתים זה נגמר בזה שהוא מדכא לי את החשק.
האם את חושבת שאני עושה טעות שאני נשארת?
תודה

השפעת הדיכאון על הסובבים משמעותית ביותר ובמיוחד על הסביבה הקרובה. את בתור החברה חווה את ההשפעה המיידית שבאה לידי ביטוי בנטל הרגשי והנפשי הנדרש לתמיכה בחברך. אני לא מכירה אותכם ואנני יודעת למה את נשארת איתו (כנראה יש לך סיבה או הסבר לכך) אך אין לי ספק כי מצבו מאוד מקשה על מערכת היחסים ונדרשים ממך כוחות רבים כדי להתמודד עם הדיכאון של חברך. בכל אופן כדי לעזור לו אסור לוותר לו ואסור להיכנע לדיכאון שלו. צריך ממש לגרור אותו מהמיטה ולהוציא בכוח מהבית. הוא יכול להקל על עצמו אם יתחיל לקבל טיפול תרופתי אנטי דיכאוני ואז איכות חייכם יחזור. אם הוא לא יטפל בעצמו קיים חשש רציני לקשר בינכם.
אם איכפת לך ממנו - אל תתני לדיכאון לנצח אותכם!!!

תודה על תגובתך. הוא כבר לוקח תרופות נוגדות דיכאון כ-9 שנים.הוא אמר שהוא ריך ללכת לפסיכיאטר כדי לבדוק אם להחליפם, אך הוא מפחד ולכן הוא מתעכב.
זה גורם לכך, שהוא יותר מרוחק, כמעט ולא נוגע בי, ומתנהג בצורה אנוכית. אני מתוסכלת, כמובן נפשית ומינית.
יש לי לכן 2 שאלות, 1. האם נראה לך שאם ישנה כדורים, יש סיכוי שדברים אלו ישתנו?
2. איך לגרום לו, בלי להיות מעצבנת, ללכת לטיפול? הוא מודה שיש בעיה, אך לא מטפל בה.
תודה

לורן שלום,
נראה שחברך סובל מדיכאון כרוני. ייתכן והתרופות שהוא לוקח הפסיקו להשפיע עליו. ללא טיפול מצבו ילך ויתדרדר. הסובלים מדיכאון נוטים לדחות כל דבר. את יכולה לבקש ממנו רשות לקבוע עבורו תור אצל הפסיכיאטר שלו ויחד איתו לגשת לרופא. אנשים בדיכאון זקוקים לדירבון מסיבי וליווי. את תצטרכי ממש לגרור אותו מהבית. התמודדות עם מצבו קשה מאוד והחיים עם אדם שסובל כרוני מדיכאון קשים שבעתיים. לכן את יכולה להעמיד לו תנאי או שהוא לוקח אחריות על מצבו ועשה את הצעדים הבסיסיים הנדרשים כדי לשפר את מצבו או שאת תשקלי את המשך הקשר איתו. כמה זמן את יכולה להיות ללא יחס וללא מין. חשוב שתדעי שאחת תופעות הלוואי של כדורים נוגדי דיכאון היא ירידה בחשק המיני או /ו אנאורגזמה (קושי בשפיכה).

תיהי חזקה!

תמשיכי לדרבן את חברך ואל תותרי לו!
אשמח לענות על שאלות נוספות!

תודה על תשובתך המהירה. אנסה.אעדכן אותך...

אשמח לעמוד לרשותך!

בוקר טוב!
אתמול ניהלתי את השיחה שדיברנו עליה עם חבר שלי.לטענתו, הוא לא סובל מדיכאון, הוא מבין שצריך טיפול, אך לא רואה בזה הכרח דחוף, גם לא מוכן שיגררו אותו לזה. מאחר והוא טוען שהיו לו בעבר תקופות הרבה יותר גרועות, הוא כאילו משלים עם המצב כיום. המוטו שלו זה יום עסל יום בסל.
אין לו כבר ציפיות גבוהות מהחיים, וגם מהזוגיות הוא לא מצפה כנראה ליותר מידי.
לטענתו, הקרירות שלו וחוסר הפירגון שלו, אינם קשורים לטיפול. לטענתו, ככה הוא. ברצוני לציין,שבהתחלה הבחור היה אביר ומקסים וכמובן, מינית הרבה יותר פעיל.ההסבר שלו לכך, שאי אפשר לשמור על קשר בטורים גבוהים.
הוא היה רוצה להמשיך בקשר, אך לא בטוח שאי פעם יצליח לרצות אותי. הוא חש, האמת כמוני לפעמים, שאנחנו חיים על זמן מוגבל ביחד.הוא חש של הזמן הוא בבדיקה, וזה כנראה גורם לו להתנהגות ההפוכה ממה שאני רוצה (חום ואהבה טבעיים).אני מודה, שהתסכולים שלי מביאים אותי לפעמים לבחינת הקשר מחדש כל פעם.
אני אוהבת אותו ואני חושבת שגם הוא אוהב אותי, קשה לנו בנפרד. אבל, האם לדעתך יש טעם בכלל להמשיך? האם יש משהו שאני יכולה/צריכה לעשות?
תודה

שלום,
האם משהו מכיר את הסיטואציה מקרוב ויכול לייעץ/ להמליץ, מה לעשות?

לורן שלום,

מידע רב חסר לי עליך ועל חברך בכדי לתת לך עצה טובה ומקצועית. מצבך מורכב ומסובך. קשה להיות בחברת אדם דיכאוני שמרבית הזמן עצוב, פעמים רבות מאבד עניין בסובבים אותו, בך, ותפקודו הכללי ירוד. מצד שני אם תעזבי אותו מצבו עלול להחמיר, היא יכול לשקוע במחשבות שליליות על חוסר הערך שלו, להרגיש רגשות אשם על כך שהקשר התפרק בגללו, לחוש חוסר תקווה, ייאוש ואפילו במקרים קיצוניים לחשוב על מוות. אם תיפרדו גם את עלולה להרגיש רגשי אשם אם מצבו יחמיר. אבל מצד השני חשוב שתחשבי על עצמך .אתם רק חברים (כמה זמן? האם אתם מתגוררים יחד או לחוד? בני כמה אתם? וכו'). את יכולה לתת לו תקופה מסוימת כדי לעבוד על עצמו ולקבל טיפול שיסייע לו להחלים ואם לא עדיף להתמודד עם פרידה מאשר לחיות בהתמודדות מתמדת ומתישה כל הזמן מול דיכאון כרוני שלא נגמר. בהמשך חברך יאבד עניין גם בך כי הדיכאון ישתלט עליו. חברך יתחיל להתייחס אליך פחות ופחות עד ש הקשר שלכם יידעך.
אפשרות נוספת היא לשתף אותו בכל שנאמר כאן...יקרא ויבין לבד!ואם לא יבין...תביני את!

חזקי ואמצי!
לרשותך אירנה

שלום אירנה,
לפי מה שאת כותבת, הדכאון שלו כרוני. האם זה אומר שהמצב הנוכחי לפי דעתך ,יהיה לתמיד? או שיש אפשרות להחלמה?
אני שואלת זאת כי אני אוהבת אותו ומוכנה להקדיש תקופה להחלמה, אבל אם המצב הנוכחי יהיה לנצח, לא אוכל לחיות כך תמיד. ולכן, אאלץ לעזוב, למרות שאני לא רוצה,כי כמו שאת אומרת אני צריכה לחשוב גם על עצמי.
שני הדברים שהכי מציקים לי הם חוסר תשוקה לעיתים קרובות מצדו ומצבים של חוסר התעניינות ומגע בסיסי. אלו לדעתי, קשורים לדכאון.
הוא כרגע לא מוכן ללכת לטיפול....לפחות לא עושה כלום בנידון.
לכן הכי חשוב לי לדעת, אם יש סיכוי להחלמה?(להזכירך הוא כבר נוטל תרופות- סרוקסט כ-10 שנים).
תודה
לורן

לורן שלום,
את שואלת האם דיכאון של חברך לתמיד. במקרה שלך זה לא משנה כי חברך לא משתף איתך פעולה. אם הוא מסרב לטיפול אין לך פרטנר למלחמה וזאת הנקודה הכי חשובה. חוסר עניין במגע מיני הוא גם בגלל הדיכאון וגם יכול להופיע כתופעת ליוואי של סרוקס.

בכל אופן תעשי מהשאת מרגישה, מה שהכי מתאים לך.
בהצלחה.

בסוף קמתי והלכתי, כי המצב רק הלך והתדרדר. הסקס הלך והתמעט...המגע הפשוט כמו נשיקה וחיבוק היה רק ממני וכשבקשתי ממנו סתם נשיקה תגובתו היתה:"נו די.."כמו ילד בן חמש. אז החלטתי שנמאס לי להרגיש דחויה ולא רצויה.אז עזבתי. כמובן עם הרבה כאב לב, כי אני מאוד מאוד אוהבת אותו, פשוט אני כבר מרגישה שהוא לא אוהב ולא חושק, ואני חייה בתסכול מתמיד...
אני מקווה שעשיתי את הצעד הנכון...
תודה על תגובותיך!

כל סוף הוא התחלה חדשה והזדמנות לתיקון!

שלום אירנה,

רציתי להתייעץ איתך, האם רצוי ומומלץ או שלא, לכתוב לו מכתב או לדבר עם אחד מבני המשפחה של חבר שלי לשעבר, על מנת לדרבן אותו לטפל בעצמו? בלי קשר לקשר שלנו, מאחר וממש חבל לי עליו.
אני יודעת שהוא מפחד מטיפול, ובגלל זה אף ויתר על הקשר בינינו. השאלה היא אולי משפחתו הקרובה תוכל לדרבן אותו או מכתב ממני.
מה את חושבת, כדאי או מיותר?

תודה

שלום לורן,

אני חושבת שפניה לחבר במכתב או לבני משפחתו לא תעזור להשפיע עליו אבל מצד השני גם לא תזיק. אם יש סיכוי אפילו קטן ביותר שמשהו ישתנה אצל החבר בעקבות פנייתך אז כדאי לנסות.

שלום,
בהמשך לכתוב כאן,אני וחבר שלי נפרדנו לפני כמה חודשים. ניסיתי לחזור אליו אחר כך, כי אני מאוד אוהבת אותו. הוא לא רצה לחזור בטענה, שאם הוא לא יטפל בעצמו אני אהיה מתוסכלת וזה גם יתסכל אותו והקשר לא יוביל לשום מקום. הבעיה היא שהוא לא מטפל בעצמו.
אני מאוד אוהבת אותו ואפילו מוכנה לקחת את הסיכון של להיות עם משהו עם בעיות כאלו.אך, לאחר ש"חיזרתי" אחריו ושום דבר לא עזר, אני לא יודעת אם יש משהו לעשות, האם בכלל כבר יש סיכוי שנחזור. האם יש משהו שאני יכולה לעשות איכשהו כדי לגרום לו לטפל עצמו? או שאם הוא לא עושה זאת ולא מוכן לעשות זאת בשבילי למרות שעזבתי, אז זה אבוד?
אשמח לקבל את דעתך בעניין.
כמובן שאם למשהו בפורום יש משהו להוסיף, אני אשמח.
תודה

לורן שלום,

תמיכתך בטיפול חשובה מאוד, הייתי מציעה לך שבמקום לשלוח את חברך לבד תלכי יחד איתו למטפל הקודם שלו או לפעמים כדאי ללכת למטפל חדש. אנחנו ב"מיינד קליניק" פותחים קבוצה חדשה של טיפול קבוצתי בדיכאון ואת יכולה להיות נוכחת בקבוצה ולהיות חלק פעיל בתהליך הטיפולי. את תרכשי כליל שיעזרו לך להתמודד עם מצבים דיכאוניים של חברך וגם לו תהיה תחושה של שותפה לתהליך, מבינה, עוזרת וכו' הדבר שבהחלט יכול לקרב בינכם.
אשמח לענות על שאלות נוספות

בהצלחה

שלום אירנה,

הבעיה היא שהוא חושב שהוא צריך להתמודד לבד. הוא לא רוצה שאהיה לצידו. הוא גם לא מוכן לחזור אלי בלי שיטפל בעתמו, אך מצד שני הוא לא עושה כלום. וזה מה שכואב לי.
הצעתי לו לעזור לו, והוא טוען שאם אהיה לצידו, זה יפעיל עליו לחץ ,שהוא לא מוכן לקבל.
אני מצידי היתי מוכנה ללכת איתו לטיפול. השאלה היא האם יש מה לעשות במצב כזה.
האם לדעתך, זה רק תירוץ כדי לא להיות ביחד?
תודה
לורן

לורן שלום,

אינני יודעת מדוע חברך מסרב לקבל ממך תמיכה ועזרה, אייני יודעת אם זה תרוץ כדי לא להיות ביחד. המצב שאת מתארת מורכב מאוד. נראה שאת מוכנה להשקיע ולעזור ואילו הוא פסיבי ולא מעוניין בעזרתך. קודם כל הוא זה שצריך לרצות שמצבו ישתפר אם אין לו את הצורך לשפר את מצבו לצערי, אין לך מה לעשות.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
תודה על השתתפותך בפורום