דכאון כרוני - לפרופ' גרינהאוס

שלום רב,

אני בת 43, מטופלת תרופתית בשנתיים האחרונות בסימבלטה - 90 מ"ג ליום (אני שוקלת 120 ק"ג). אחרי הטבה חלקית מרגישה שוב את הייאוש הגדול והחרדות - ולמעשה הם תמיד היו שם מתחת לפני השטח, מעולם לא היתה הטבה ממש משמעותית. האם כדאי להוסיף תרופות מסויימות שיגבירו את התועלת? ניסיתי כבר אפקסור ופרוזק ותמיד ההשפעה הטובה חולפת, מה גם שכל אחד היה בדכאון במצבי - אין לי חבר ומעולם לא היה לי, אין לי משפחה מורחבת (יש לי הורים ואח נשוי ללא ילדים), מעט החברות נשואות או בעלות משפחה מורחבת. אני אקדמאית ועובדת אבל אין לי כל רצון לחיות בבדידות "מזהרת". לא מצליחה להכיר אנשים חדשים - כולם עסוקים עם המשפחה הגרעינית שלהם ואני מרגישה פליטה בשולי החברה האנושית. ניסיתי טיפולים שיחתיים - לא עזרו כלל - לא נתנו תקווה, לא נתנו נחמה והסבל קשה מנשוא. למען האמת, אני תולה תקווה רק בטיפול תרופתי, אבל ייתכן שבנסיבות כמו שלי גם התועלת שלו חלקית בלבד.

אודה לך תשובתך.

יעל