גיל ההתבגרות- שינויים בהרגשה.

שלום רב, האם בבקשה תוכלו לעזור לי ולומר לי מה הבעיה ואיך אוכל לפתור אותה. בשנה שעברה, בחופש הגדול בין כיתה ז' ל-ח', התחלתי לחוות שינויים ברורים במצב הרוח. זה התחיל במחנה, שארך חמישה ימים מחוץ לבית, וגרם לי לגעגועים קשים הביתה. בהתחלה הייתי בטוחה שזה רק בשל העובדה שאני מחוץ לבית- אבל שנים קודמות לכן, הייתי נוסעת בקלות לחמישה ימים בלי המשפחה, ולא הייתי מתגעגעת כלל. לאחר מכן זה המשיך, וכשהגעתי הביתה, במשך חודש וחצי, בחופש הגדול, בשעות אחר הצהריים. כל מה שרציתי היה לבכות, בלי סיבה, ורק רציתי שהחופש ייגמר- ושתתחיל השגרה הרגילה של בית הספר. כשהתחלתי את כיתה ח', בימים הראשונים של השנה בכיתי בהפסקות, ורק רציתי שימשיך החופש. בהמשך, כשהייתי נוסעת אפילו לטיולים של יומיים-שלושה, רציתי לחזור הביתה, וסבלתי ממצבי רוח. לא וויתרתי לעצמי והמשכתי בטיולים, שכן קיוותי שהדכאונות יפסיקו, ולא רציתי להפסיד לדכאונת ובעצם לוותר על כל הטיולים והיציאות מהבית (ובעצם לא להתמודד איתם). תמיד הייתי ילדה מקובלת בחברה, עם הרבה חברות טובות. בין כיתות א' עד ו' הבנות הכביכול נחשבות, היו החכמות והמצטיינות, אך מסוף כיתה ו', לפני החטיבה, היה בידי הצומת לבחור- או להתנהג אחרת ממה שהתנהגתי עד כה, ללבוש בגדים חושפניים יותר, להתנהג בטיפשות, וכך להיות בחבורה היותר מקובלת, או להתנהג כרגיל, להמשיך להשקיע בלימודים, להתלבש איך שאני רוצה, ולעשות דברים בקצב שלי, אך להתחבר עם בנות חדשות, שכן חברותיי בחרו בדרך הראשונה. בחרתי בדרך השנייה, ומאז היו לי בעיות חברתיות שונות. הרבה בנות רצו להיות חברות שלי, אך אני הרגשתי שאין אף אחת שהייתי רוצה להתחבר איתה. שם החלו הדיכאונות, מכיוון שהרגשתי לא שייכת, שאין לי חברות, ושבעצם אני נדחפת ולא רוצים להיות בחברתי. (אני יודעת וידעתי שהמחשבות האלה לא נכונות, אך הן שלטו בי). בקרוב, בעוד כחודש, הולך להתקיים המחנה שוב, חמישה ימים, ואני בחרדה מכך. אני לא רוצה ללכת אליו, ואני מפחדת מהימים הקשים שאני אעבור שם. אבל, בשל העובדה שזה מחנה חשוב, שאני יודעת שיעזור לי ויתרום לי עוד הרבה בעתיד, ואני לא רוצה לוותר ולהשאר בבית (מה שיגרום לי ליותר דכאון), אני נוסעת אליו. בנות בגילי, נוסעות לשבועות ללא ההורים והמשפחה, ואני מרגישה שאני היחידה שסובלת מבעיה זו, ושזו בעיה חמורה. אמא שלי מודעת לבעיה, אך היא בדקה עם רופאת משפחה, והן טוענות שזו בעיה רגילה, ושזה בגלל ההורמונים. תמיד הייתי נערה שמחה, ובזמן האחרון התחלתי להעריך את עצמ. אך הבעיה הזו תמיד נושפת בעורפי. האם מישהו יכול לומר לי מה הבעיה ואיך לטפל בה? תודה רבה, ל'.