מתוסקלת..

שלום... קודם כל.. אני ינסה להתחיל מתחילת החיים שלי שתנסה כמה שיותר להבין את הבעיה או יותר נכון הבעיות שלי.. אז ככה קודם כל אני בת 10 בקרוב אני נשואה פלוס ילדה.. לפני 10 שנים ההורים שלי התגרשו לא הסתדרו בתור ילדה הייתי רואה אותם רבים המון צועקים אחד על השני מעיפים דברים וכאלה.. כשהייתי בת 11 ההורים שלי התגרשו באותו היום אני זוכרת שאפילו שלום לא אמרתי לאבא שלי התחקתי את הכאב הזה לא דיברתי איתו כמה שנים שיחקתי אותה כאילו שלא איכפת לי בזמן הזה הוא היה חולה בצהבת וכמעט נפטר לאט לאט חזרתי איתו לקשר היום הקשר שלנו מוגדר כטוב מאוד אמא שלי התחתנה לפני חודשים שזה קצת הפריעה לי .. ולפני כשלוש שנים אני התחתנתי הייתי יוצאת אם מישהו ואחרי חודשים ניכנסתי מהבחור להריון ועברתי 7 חודשים מהגיענום כי הוא רצה שנעשה הפלה ואני כבר ניקשתי לתינוק הוא בסופו של דבר התחתנו שהייתי בחודש התשיעי להריון אני מגדירה את הנשואין שלי כבסדר אבל יוצא לנו לריב המון על היציאות שלו יש לי פחדים וחרדות שהוא יבגוד בי אני מרגישה לפעמים שהוא איתי כי הוא עושה לי טובה ומצד אחד הוא אומר שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול לחיות בלעדיי וכאלה כל פעם שאנחנו רבים אני מנסה להסתיר את הבכי שלי כי בהריון הוא היה רואה אותי בוכה המון אני לא רוצה שיחשוב שאני מיסכנה בזמן האחרון שאנחנו רבים אני ניכנסת לשירותים ומנסה להקיא יש לי מחשבות על מוות אני לא אשקר אבל אני פוחדת ופוחדת ביגלל החיים שיהיו לילדה שלי עם אני אתעבד אני עובדת בבית עד שעות4 5 בערב קשה לי עם העובדה שאני בבית כל היום זה מכניס אותי לעוד יותר דיכאון יוצא לי לבכות המון לבד ולחרם על עצמי כמה רע לי וכמה אני בסדר שאני ככה רע לבעלי שאני לא נותנת לו לצאת הוא מיתעצבנת עלי שאני לא נותנת לו לצאת ביגלל שהוא צעיר וכזה הוא שוכח לפעמים את העובדה שגם אני צעירה ואני צריכה לטפל בתינוקת ובבית אני מרגישה שרע לי בחיים ושאין לי לאן להתקדם שאני סתם תקועה באותו המקום אני נורא אוהבת את בעלי אני לא רוצה להתגרש ממנו אני חושבת שהוא בנאדם טוב ומקסים אבל הוא לא מבין אותי ומחפש לרצות את החברים שלו וזה בסופו של דבר פוגע בי חברים שלו בזמן ההריון היו פוגעים בי ומדברים אליי בזילזול..עד איך שהוא עצרתי את זה נהייתי תוקפנית.. אני מקווה שהסברתי את עצמי מספיק ברור תודה רבה אם תעזרו לי..