דכדוך/ דיכאון לאחר מוות במשפחה

נתקלתי בהודעתך עכשיו ולא יכולתי שלא להגיב. אצלי גם נפטר בן משפחה מאוד קרוב לפני כשנתיים והתהליך היה מאוד קשה וארוך. אצלי בניגוד אלייך (לפי מה שכתבת) רמת החרדה היתה בלתי נסבלת והקשתה גם על התפקוד. אני לא רופאה כמובן וכל מקרה לגופו אך לדעתי אם את מרגישה לא בסדר ולא בטוחה לגבי מצבך כדאי לך מאוד להפגש עם איש מקצוע מוסמך שיתן לך חוות דעת. אולי זה גם יעזור לך בלי קשר לשחרר ועם כל התהליך. כשאצלי התחיל תהליך האבל הלכתי לפסיכולוג והוא עזר לי מאוד ואף בהלוויה עוד לפני כן נעזרתי באנשי מקצוע מטעם בית הלוויות (עלי שלכת) שיעשו את כל סידורי הלוויה עבורי. זה בסדר לבקש עזרה ושיעזרו לנו במיוחד בשעות כאלה. חבל לשאת משא מיותר כשיש ככ הרבה לשאת..
תרגישי טוב ושלא תדעי עוד צער

טליה שלום,

התמודדות עם מוות של קרוב משפחה מעורר בנו את הפחדים הכי בסיסיים (פחד ממוות, פחד ממחלות, מכאב, פחת להיות נסעד על ידי הסובבים וכו') במהלך חיי ההיום יום שלנו אנחנו לא חושבים על כך למרות שהפחדים קיימים ומעסיקים אותנו בגדול.
חשוב שתמשיכו את השגרה. חצי שנה עד שנה הינה תקופה לגיטימית לעיבוד האבל. ניתן לעזר בתרופות הרגעה כדי להקל על תקופה זו. (כול רופא משפחה יכול לתת מרשם).

שלא תדעו עוד צער,
בברכה,

לעניות דעתי חלק חשוב מהתמודדות עם מוות במשפחה, הוא דבר ראשון ניסוח וכתיבת מודעות אבל לבן המשפחה היקר, זהו חלק מההכרה ותחילת ההבנה על האובדן