דיכאון שחוזר כל הזמן

שלום לך,

צר לי על הרגשתך! אני מציעה לך בראש ובראשונה להקפיד לקחת את התרופות באופן קבוע למרות התסכול והייאוש. בנוסף, ניתן לשלב טיפול תרופתי עם טיפולים חדשניים כמו גרייה מגנטית למוח שמאוד עוזרת במצבים של דיכאון עמיד. אפשרות נוספת לשלב תרופות עם תרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT) אישית או קבוצתית. במהלכה תרכשי מיומנויות התמודדות עם מצבך הנוכחי וגם עם הגלים החוזרים של דיכאון בעתיד.

כתבות נוספות בנושא ניתן לקרוא ב:

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=7705

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=5477

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

הייתי רוצה לדעת מהי גריה מגנטית למוח? כיצד עושים זאת האם זה כואב כמה טיפולים נדרש לעשות והאם זה במכונים פרטיים או בבתי חולים כמה עולה טיפול כזה?

כתבות נוספות בנושא ניתן לקרוא ב:

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=7705

http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=5477

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

אני אמנם רווק בלי ילדים, אבל אני רוצה שתידעי שאני מזדהה לחלוטין עם תחושותייך, אחת לאחת. מרגיש שהכל סוגר ופשוט אין מוצא, פשוט עסוק בל''סחוב'' את החיים בלי שום טעם. מאוד הזדהיתי עם כך שכתבת שאת שונאת את התרופות ומה שהן מייצגות. מעבר לכך שזה לא ממש עזר לי (בעבר כתקופה קצרה נטלתי תרופה נוגדת דיכאון) , אני מרגיש שאשנא את עצמי עוד יותר אם אקח תרופה, ולכן אני מעדיף להימנע מכך. הסיבה לכך שאני לא מתאבד (פתאום כשאני כותב את זה, זה יותר מפחיד מאשר רק לחשוב את זה), היא בעיקר שאני יודע מה זה יגרום להוריי ולא מסוגל לעשות להם את זה, וגם האמת שאני מפחד, וכך בעצם אני לא ''חי'' ולא ''מת'', מצב ביניים בלתי נסבל שכזה. כאילו שלא החלטתי האם אני ''ממשיך'' או ''מסיים'' עם המצב הזה. אני מתאר לעצמי שזה מאוד קשה להיות במצבך עם ילדים, ממש בלתי נסבל שאת יודעת שהם צריכים אמא חזקה (למרות שציינת שהם הנקודה החיובית בחייך), אבל פשוט אין לך כוחות, ואז זה בטח יוצר מלחמה פנימית בינך לבין עצמך.

אני מרגישה שהכל יותר קשה לאחרונה. אני עושה הכל אבל בלי כוחות וכמעט בלי רצון יש לי עייפות פיזית ונפשית ממש חזקות. אני מרגישה חולשה כללית ואין לי שום יכולת לצאת מזה לבד. לצערי הרב עלי להתמודד לגמרי לבדי עם הכל וזה ממש אבל ממש קשה. איך ממשיכים?

היי, קראתי את כל מה שעובר עלייך ורציתי לומר שאני מזדהה מאד. גם אני עוברת עכשיו תקופה שכזו, משהו חדש לגמרי עבורי, לא קרה לי אף פעם ואני רואה ומרגישה שההתמודדות לא קלה בכלל. אם תרצי לדבר ולעזור אחת לשנייה, אני אשמח מאד. תעני לי אם זה בסדר מבחינתך ונוכל ליצור קשר אחת עם השנייה. תרגישי טוב, ליבי איתך, קרן.

כמוך, עד לפני חצי שנה הייתי אומנית חיונית ונמרצת ופתאום נפל עלי דכאון בלי שום סיבה ולמרות שבעלי והבנות תומכים בי ואוהבים אותי, אני תלושה לגמרי ולא מתאבדת רק בגלל מה שזה יעשה להם, אבל עד מתי אפשר עם הריקנות הזאת?מקוה שתרגיש יותר טוב.