נראה לי שאני בדיכאון

לאחר גרושים כנ"ל. הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה היא אם תכנסי לרוחניות ותטפלי בנפש. התופעות הם תוצאה של הדחקת האני של הנפש שמאותת לך. תקראי את לואיז היי , אושו או בשבילי הקבלה עבדה נהדר. סדנאות מדיטציה וחשיבה חיובית. לא ממליץ על כדורים שמשנים את המאזן הכימי בגוף וגורמים למאניות ולחרדות בטרוף בזמן העליה עליהם והירידה מהם. אבל אם את במשבר שלא יכולה לצאת , ומדובר בחוסר תפקוד (ולא שאת לא צוחקת מספיק) תקחי כדורים לזמן מוגבל 3- 6 חודשים כדי להתאושש. תביני שלוקח שנים להכנס למצב שלך ויקח לך כשנה שנתיים לצאת ממנו , אם כי רואים הטבה בטיפול הנפשי (שהוא הפתרון האמיתי הכדורים רק ממסכים את הבעיה כמו אספירין לחום) כבר תוך 3 חודשים. בהצלחה. ותעזבי את הפסיכיאטרים שממילא לא עוזרים לאף אחד חוץ מלעצמם. לא משם תבוא הגאולה רק ממך.

תודה על תגובתך יכול להיות שאתה צודק לגבי כל המטפלים . רק שתדע שכבר למדתי קבלה לפני כשנתיים זה היה מעולה, נכון אחלה דבר. אבללללללל תחלס לא מצאתי את השקט הנפשי שלי לאורך זמן, וכואב לי על הילדים שלי שצריכים לראות את אמא מתמוטטת ככה אני ממש מנסה ומשתדלת להיות איתם האמא הכי טובה בעולם אבל אני לא מצליחה וזה מטריד אותי מאוד, עצם העובדה שאמא קיימת אך לא מתפקדת 100 אחוז? הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה !!! קשה לי , אלוהים שיעזור לי אני כבר לא יכולה אני מחזיקה את עצמי בשיינים. איזה כבר תרופה אני יכולה לקחת? שום דבר לא יעזור לי רק מה שאני חושבת זהו הפתרון הטוב ביותר לי ולסובבים אותי.

שלום לך,

צר לי על החוויות הקשות שעברת בחייך! האם ניסית לפנות לעזרה מקצועית? לדעתי חשוב קודם כול לאזן את מצב הרוח מבחינה תרופתית ובמקביל טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להתמודד בצורה יעילה עם הקשים האישיים כדי לאפשר לך התפתחות וצמיחה אישית. אני מאמינה שמשברים כמה שהם יכולים להיות קשים הם יכולים להיות גם הזדמנויות לצמיחה. התאבדות היא כמו פיגוע טרור עבור כול המשפחה וילדיך במיוחד ילווה אותם לכול החיים. את רוצה להיות טרוריסטית של משפחתך? יש דרכים אלטרנטיביות לפתור בעיות ולהמשיך לחיות חיים טובים ואיכותיים למרות העבר ולמרות הקשיים.

חזקי ואמצי!
אשמח לענות על שאלות נוספות,
תודה על פנייתך לפורום,
בברכה,

לפי מה שאת מתארת זה מצב של דיכאון. ואני חושב שאת בהחלט יכולה וצריכה לצאת ממנו.
את עוברת תקופה קשה ואני יכול להבין כמה לא נעים ומפחיד זה יכול להיות.
חשוב שתדעי שאת לא לבד. אני גם הייתי שם. אני יכול לדמיין מה את עוברת, מה עובר לך בראש, עם איזה תחושות את הולכת לישון ועם איזה תחושות את קמה בבוקר לעבודה. הייתי בחוסר אונים תקופה ארוכה שבה לא רציתי לחיות, לא הצלחתי לבטא את עצמי והייתי מבולבל מאוד.
הרגשתי שההתנהגות שלי לא טבעית, כאילו אני מסתכל על הכל מהצד.
הטיפול שקיבלת בבית חולים לפי דעתי היה שטחי ולא מקצועי, אולי אפילו פזיז.
אם תרצי לדבר, לשתף או להתייעץ אני אשמח לעזור.
תהיי חזקה

יוני