צחוק כגורם משחרר

ולא בצורה מלאכותית - כנהוג אצלכם.

מוכח מדעית, ומעל לכל ספק, שלגוף לא משנה אם אנו צוחקים באמת מבדיחה או "משחקים" אותה צוחקים. אותם חומרים שיש לנו במוח, ואחראים על שיכוך כאבים(אינדרופינים), ואו סירטונין, משתחררים בזמן שהאונה הימנית שומעת קולות של צחוק. אנו צריכים כעשרים שניות של צחוק רציף כדי לשחרר את החומרים. וזה לא משנה.
אנו צוחקים ממקום של מודעות, והבנה לגוף שלנו. ממקום של ידיעה כי הצחוק הוא התרופה הטובה ביותר לגוף ולנשמה.
למרבית האנשים, ואפשרי לאמר לכולם, העבודה היא כפולה. זו עבודת גוף ונפש. זה אומר שאנו צריכים לצאת מהריבוע שלנו, מהמסגרת, מחשיבת יתר על האחר (מה יגידו עליי), ולהתחיל לחשוב על עצמנו. כדי שהעבודה תעשה קלה יותר, אנו צוחקים בקבוצה, מה שגורם לצחוק המיכאני, ההתחלתי, להתחלף בצחוק אמיתי.
צריך המון אמונה, התמדה,וצחוק גדול, ואז רואים את ההבדלים.
אי אפשר להתחמק מעבודת הצחוק.
אשמח לעזור.
בברכת חוק חיוך חובה, שיפרה