עצב ללא חשק לחיות יותר

שלום לך,

צר לי על הרגשתך. ללא ספק מאוד קשה לך, אין מילים לנחם אדם שנפרד מאדם קרוב. מוות של אדם יקר ואהוב מאוד קשה לעיתים קרובות ולוקח זמן רב לעבד את האובדן. 3 שנים זו תקופה מאוד ארוכה של אבל שעדיין לא נגמר. ייתכן ומצבך הנפשי כעת ניתן להגדיר כאבל פתולוגי משום שבדרך כלל כעבו שנה האדם מצליח להתמודד, להתגבר ולחזור לשגרת חיים תקינה. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג שמומחה לאבל כדי לעזור לך לאסוף כוחות ולהמשיך חיים טובים ואיכותיים. האם יש בקרבתך אנשים קרובים שתומכים בך? משפחה? ילדים? משהו יכול למלא את חייך ובעיקר למלא את הריק שנוצר. את יכולה לנסות לגייס כוחות פנימיים כדי להמשיך בדרכך.

שלא תדעי עוד צער!!!

אשמח לענות על שאלות נוספות,

נ.ב. יתכן וכדי לעזר בתרופות.

בברכה,

תודה שענית לי. אני חושבת שלא הבהרתי את עצמי נכון, אמא שלי נפטרה לפני 5 חודשים. אירנה יש לי שאלה נוספת אם תוכלי לענות לי, בנוסף לרגשות הקשות , יש איזה שכן שהיה מציק לנו כשאמא שלי הייתה בחיים הוא היה צועק עליה ומפחיד אותה. אמא שלי הייתה מאושפזת עקב התקף לב שעברה בגללו, וגם ביום האחרון שלה שלא היה אמור להיות אחרון אם הוא לא היה צועק עליה ומפחיד אותה אז היא לא הייתה מקבל התקף לב. כל פעם שאני רואה אותו יש לי כעס פנימי אני רוצה שהוא ימות, לא מגיע לו לחיות בגללו אנחנו ככה עכשיו. אירנה מה לעשות כל פעם שאני רואה אותו אני עוברת בשקט למרות שהוא עדיין זורק מילים ומתגרה בי, ?

ראשית, אני ממש מתנצלת שהתבלבלתי בזמנים. 5 חודשים הפצע עדיין טרי ומאוד כואב. השנה הראשונה הכי קשה, כול דבר עדיין קשור לזכרונות. כפי שכבר ציינתי עד שנה האבל נחשב לנורמלי והדמעות הן הסימן הטוב מכולם שאת בדרך הנכונה.
לגבי השכן, לא ברור לי מה מצבו הנפשי. לפי ההתנהגות שאת מתארת. נראה לי שאדם בריא בנפשו לא יעשה דברים כאלה ואם האדם לוקה במחלה כול שהי לא צריך לכעוס עליו או להתיחס עליו כי הוא פשוט לא שולט במצבו או לא מבין התנהגויות חברתיות ואת לא תוכלי לחנך אותו.
גם אם את חושבת שאמאך נפטרה בגללו באופן עקיף או ישיר כדי להגן על עצמך ולא להיפגע ממנו תנסי להתעלם או אולי להבהיר לו בצורה אסרטיבית (לא תוקפנית) מה את מרגישה כלפיו ושאת מבקשת שלא יפנה אליך יותר (אני לא יודעת עד כמה הוא יכול להבין).

שוב סליחה על הטעות,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,.

שלום אירנה מאז שאימי נפטרה נשמתה עדן, אין לי חשק לעשות כלום, אני רוב היום במחשב באתרים של עולם הנסתר והעולם מעבר, מנסה להבין לאן לקח אלוקים את אימי, מקווה שהיא רואה אותי. בבוקר אני קמה בשביל זה המעט כוחות שיש לי אני משקיע בזה מנסה לפתור חלומות שאני חולמת בלילות, דרך אתרים, עד שהעצבים שלי מתוחים ואני לא מרגישה טוב לאחר מכן. כל יום אני אומרת יותר אני לא אכנס לאינטרנט אבל זה מושך אותי אני רוצה לדעת הכל על העולם הבא. אין לי כלום בעיניים אין לי חשק לחיות כבר העולם הבא מושך אותי עד כדי שאם אני אמות לא יהיה לי איכפת, האם זה נורמלי ? העולם החומרי הזה ירד לי מהעיניים.

שלום לך וסליחה שעניתי באיחור,

אנשים רבים מנסים להבין את העולם כדי למצוא תשובות או הסברים (אם יש בכלל). אין שום בעיה כשהתעניינות זו פוגעת בעיסוקים האחרים בחיים, לא על חשבון דברים אחרים שחשובים ולא מנהלת את כול החייך. נראה, שאצלך ההתעניינות בעולם הבא תופסת את כול החיים ומנהלת אותך ללא שליטתך בעניין. לכן, נראה לי שכדאי שתשימי לעצמך גבולות בעניין. יש דרכים רבות לעבד אבל ולכן, חשוב שתפני לעזרה מקצועית כדילהקל על סבלך ולעבור את תהליך עם סיוע.
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום דר' עברו מספר חודשים מאז שאמא נפטרה זה כאילו היה אתמול, איך הזמן טס, אני מתגעגעת לאימי נשמתה עדן. תיראי אני בת 33 רווקה , כשאני מסתכלת על בחורות בגילי עם כמה ילדים אני מתחילה לקנא, ממש מתוסכלת, למרות שאני מרצוני האישי בחרתי בחיים האלה, מאוד קשה לי, אני גם לא מתכוונת להכיר מישהו בטוח שלא בשנה הקרובה, אולי אף פעם לא אכיר, לא יודעת, מה שקורא למה אני מקנא ככה בבחורות אחרות, הרי אני בחרתי בחיים האלה אף אחד לא כפה עליי? עכשיו אין לי גם אמא, שהייתי קשורה אליה מאוד מאוד, לא יודעת מה לעשות אין לי כיוון בחיים, כשאימי הייתה בחיים עוד היו לי מטרות ושאיפות עכשיו אין לי כלום. מה אני צריכה לעשות כדי לא לקנא באחרות? אני בן אדם מת, יש לי המון כעסים גם על אנשים שעשו לנו רע. מה לעשות אני כל כך מבולבלת, הייתי מעדיפה למות באמת! כשאמא שלי הייתה חיה הייתי מדברת איתה והיא הייתה עוזרת לי מה אני אעשה עכשיו? אין לי כסף לפסיכולוג, אני לא עובדת ולא חושבת שאעבוד בזמן הקרוב. מבקשת את עזרתך.

מלי שלום,

כנראה, אמך היתה מקור תמיכהעיקרי ומשענת היחידה בחייך . כול עולמך היה סובב סביב אמך. במוותה איבדת גם את העוגן היחיד שהיה לך. כעת כדאי לפתח מיומנויות שיאפשרו לך התמודדות יעילה עם החיים. מאוד חשוב למצוא עניין שימלא אותך, להציב מטרות, למצוא עיסוק (לא בהחרך מסגרת העבודה) ובעיקר לקחת אחריות על חייך ולא להרפות ידיים.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,