מה יהיה.?

תשמעי גם לי בא מאוד למות בגלל הדפרסונליזציה והשגעון הזה אולי יש לך אימייל או משהוא שנוכל אולי להתכתב ולהתחלק ולראות אולי באמת יש קצת בשביל מה לחיות אני קצת ממהר אז אני מביא לך את הכתובת שלי (אולי יש לך מסן?) בכל אופן [email protected] והמסן שלי [email protected]

את כל כך סובלת ואני כל כך מבינה אותך, אני באותו מצב, היום התחלתי טיפול בהיפנוזה, בנתיים לא קרה כלום, תליתי בזה הרבה תקוות ואני מקוה שבהמשך ישפיע, גם אני ניסיתי אל כל הכדורים, עד לפני חצי שנה סבלתי רק מחרדות, אבל הייתי יצירתית וחייונית ומאושרת ופתאום משהו סגר עלי ואני לא מצליחה לצאת מזה.מתחננת לפניך,אל תותרי,זאת תקופה קשה, אבל את תצאי ממנה איכשהו,למה את מפחדת מהחשמל?זה לא מכאיב.אשמח לשמוע ממך.

גם אצלי הסיפור התחיל מחרדות, אבל הייתי יצירתית וחיונית (אבל לא ממש מאושרת, בגלל החרדות), ורק בהמשך התחיל הדיכאון הזה. לגבי ההיפנוזה- קבעתי בעבר תור וביטלתי כי לפי ממה שקראתי זה לא ממש עוזר לחרדה כללית (עוזר אולי לפוביות), ועלול אפילו להזיק לדיכאון. אשמח לשמוע על הנסיון שלך עם ההיפנוזה, ובכלל. אשמח גם לשמוע בת כמה את, מה את עושה ואיך את מתמודדת. פז

מיכל, זה נשמע נורא, ודווקא משום שאני יודעת היטב על מה את מדברת. אולי באמת כדאי שתנסי את הטיפול בחשמל? שמעתי על מישהי שעשתה את זה והשתקמה לגמרי. (אם את חוששת אולי אוכל להשיג בשבילך את מספר הטלפון שלה כדי שתדברו). אפשר אולי לשאול בת כמה את? איפה את גרה? האם תרצי אולי לדבר עם מישהו שמבין את הסבל הזה? (אני...) שיהיה שבוע מוצלח יותר... פז

שלום פז אני בת 35 וגרה בת"א.

אני בת 30, גם כן גרה בתל אביב.
את יכולה לכתוב אלי ל- [email protected]

(כתובת אימייל "אנונימית", בהמשך אתן לך כתובת אחרת...)

אני בנכנסת עכשיו לתקופה כזאת שחורה אחרי כמה חודשים של "בסדר" אחרי שבצבא היה לי גם דיכאון וגם בתיכון,וביסודי הייתי ילדת כפות נראה לי שמגיל ממש קטן רע לי אבל עכשיו אני מרגישה שהגעתי לשיא רציתי לדעת אם אפשר לפתוח או אם אולי יש קבוצות תמיכה או משהו בסיגנון כי זה יכול לעזור לראות עוד אנשים במצב ולדעת שאנחנו לא לבד ואולי כשנסתכל זה על זה המצב יראה פשוט יותר ואולי נרכוש חברים שיבינו אותנו וזה יכול ממש לעזור לחלק את הקבוצה לגילאים ולקטגוריות או משהו אני ממש רוצה לצאת מזה ואני לא רואה דרךת ועם "חברים" אני כל הזמן משחקת אותה שמחה כשאני לא אני שקטה בטירוף, פעם עוד היתה לי דעה על מצבים עכשיו אני מרגישה שאיבדתי את זה ואני לא מכירה את עצמי בכלל. ככה יהיו לנו אנשים שיבינו אותנו ואולי נצליח ביחד לצאת מזה. צעד אחר צעד