יותר מדוכא ממדוכא

לא חי עם עצמי אז איך מרפאים את זה?

נראה שהתרופות לא עושות את העבודה. אני מנסה לחשוב בשבילך מה עוד אפשר לנסות. יש לך עם מי לדבר? מעבר לפסיכולוג? מעבר לפורום הוירטואלי? מישהו שיתן לך אהבה?... אני חושבת שזה יוכל לעזור לך. האם אתה מסוגל להחזיק כלב ולטפל בו? נראה לי שזה יוכל להוציא אותך קצת מהעיסוק התמידי בעצמך שבטח לא מועיל לך ולבעיה שלך. מעבר לזה, נסה לעשות דברים- לנקות, לסדר, לעבוד בגינה (אם יש), לצייר, לנגן (אם אתה יודע). כל דבר שיש לו ערך של תרפיה ועשייה. נסה גם לעשות ספורט. אני מקווה שמשהו מזה יועיל וישפר את מצבך. פז

אבל הקטע הוא שעם כל הרצון שלך לעזור לי וכל הכבוד על זה ., אני מבין שאת לא פסיכיאטרית אז את לא יודעת בדיוק מה זה דפרסונליזציה , דפרסונליזציה זה שאני לא שולט כל כך על המחשבות והרגשות שלי (מה שכן אפשר לעשות כשנמצאים בדיכאון) , ואהבה אפילו מי שיחבק אותי מאוד חזק , זה לא יזיז לי בגרוש אבל ממש ככה מה שאת שומעת , כי כשהוא יחבק הוא לא יחבק אותי כי אני לא נמצא.... זה נשמע מוזר אבל זאת המציאות , יש כזה דבר , כל העולם תומך בי , אבל האני שלי לא נמצא , ואיך להחזיר לעצי את "אני" . אני לא יודע , בכל אופן מחר אני מתחיל לעבוד , וחוץ מזה אני גם רוצה התייחסות מפרופסור גרינהאוס או אירנה נתנאל שהם בוודאי הבינו מה כתבתי , מה ניתן לעשות ? עכשו פסיכולוג אין ענין , פשוט זה לא בעיה פסיכולוגית זה פסיכיאטרי , ואני רוצה להיות כמו כולם בלי בעיה פסיכיאטרת , אז אולי אתם הרופאים יש לכם מה להגיד , תרופה שונה? משהוא אחר? אני פשוט רוצה להיות בריא ושאני אהיה בשליטה על החיים , שההגה יהיה בידי , זה לא המצב כשסובלים מדפרסונליזציה נכון רופאים? אז מה עושים ? פרופסור גרינהאוס אני מנחם ועשיתי tms אצלך אם אתה זוכר

אנשים בדרך כלל יוצאים מזה באיזשהוא שלב , או שיש מצב שאני אסבול מזה הרבה? אנא עידוד או הכוונה משהוא קצת יותר מעודד תודה רבה