האם יש שם למה שחוויתי

אם לתת לזה משל.. המחשבות הם כמו הקצף שמעל הגלים, תוצר לוואי. היום אני חושב ככה ובטוח בזה, אבל אתמול חשבתי הפוך מזה והייתי בטוח לא פחות. זה לא משנה מה חושבים גם אין כלכך שליטה על זה. אנחנו לא שולטים על מה שאנו חושבים אבל יש לנו אשליה נעימה שאנו הבעלים של המחשבות שלנו. פעם אני מסתכל על פנים בתמונה ומרגיש כמה הוא מחייך ופעם אחרת אני מסתכל על אותה תמונה וחושב כמה הוא עצוב. אתמול הייתי אצל הפסיכיאטר. הוא שאל איך המצב בלימודים? איך המצב החברתי? אז אמרתי "איך המצב החברתי?... טוב. בגדול" אני לא יודע למה אמרתי את זה. זה לא נכון. למה אני אומר דברים שאני לא מסכים איתם אח"כ? שהם פשוט לא נכונים. למה אני לא מצליח לייצג את מה שאני מרגיש? איך אני יכול לעמוד אחרי דברים שאני אומר? אני עלה נידף

חיים שלום,

כדי להבין ממה אתה סובל נדרש אבחון מקצועי ומעמיק. אתה יכול לשאול את הרופאה המטפל שלך כיצד הוא איבחן אותך?

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

לפני 7 שנים אובחנתי כדיסתמי והפרעת אישיות נמנעת. מאז אני לוקח תרופות נגד דיכאון. עם תחילת הטיפול הרגשתי טוב, גם במצב רוח וגם מבחינה חברתית, אלא שזה דעך. ניסיתי סרוקסט, אדרונקס וסרוקסט, אח"כ ונלה ,וונלה עם מירו. את השילוב האחרון הפסקתי אחרי חודש וחצי כי ממש הרגשתי כמו זומבי עם המירו. אני ממשיך רק עם ונלה אבל האנרגיות שלי נמוכות, אני מרבה לישון, וחושש מסיטואציות חברתיות. הפסיכיאטר המשיך לרשום לי ונלה (הוא אומר שזו התרופה הכי טובה שהוא מכיר) ונגד הצעקות מתוך שינה הוא רשם לי קלונקס לקחת לפני השינה. חוץ מזה יש לי פאזת שינה דחויה. רציתי לשאול על טיפול בנזע חשמלי. זה צץ אצלי ונשקל מידי פעם, אבל קראתי איפשהו שזה פוגע בזיכרון . רציתי לדעת על מידת היעילות של טיפול בנזעי חשמל לעומת טיפול בתרופות מהדור החדש. ובכלל, מה עוד אפשר לעשות? לגבי שיחות.. ניסיתי 3 פעמים וזה, איך לומר.. עשה לי לא טוב (בלי לפגוע) . תודה. חיים

מניסיון בטיפול התנהגותי קוגנטיבי יכול לסייע במצבים אלו אני ממליצה לך על הספר בוחרים להרגיש טוב ישנם תרגילים שאתה יכול לבצע לבד שאכן יכולים לעזור

אני באמת מודה לך על ההתייחסות. אני גם בטוח שאת אומרת אמת על עצמך שאת מבינה. אבל אני מכיר הרבה תגובות ברוח דומה לזו, שמגלגלים במידה כזו או אחרת (בעידון כזה או אחר) אחריות/אשמה/דרישה ליוזמה ממי שסובל מדיכאון. וזה מקומם. יש פה אי הבנה בסיסית של המצב. אי אפשר לבקש יוזמה ממי שלא רואה סיבה למה. אני לא מתכוון לתגובה שלך ספציפית. יש מצבים גרועים יותר כשזה בה מצד המטפל וזה רק מוכיח כמה אין לו מושג איפה אתה. זה מכעיס.