דפרסונליזציה

צר לי על הסבל שלך. נראה, שמחשבותיך האובדניות מאוד מאיימים עליך. הסיבה לכך היא שהתאבדות, בחלקה לפחות, הינה תהליך קוגניטיבי (בראש). כאשר אנשים מרגישים מיואשים במיוחד הם מתחילים לבחון את הסיבות בעד התאבדות כפתרון לבעיותיהם. ברגעים של יאוש ותסכול חזק התאבדות נראית פתרון מתקבל על הדעת כשאתה מאמין ששום בדר שתעשה לא יעזור או כשאין כוחות לעשות משהו אחר יכול לעזור. אתה מרגיש שהבעיות ירדפו אותך כול חייך. הצד השני של המטבע הוא שאתה תהיה מוגן היטב מפני התאבדות אם תאמין שתוכל להתמודד, תוכל למצוא פתרונות יעילים שיקלו על הסבל (תרופות, תמיכה וכו'). תאמין שתוכל לבתמודד ביעילות עם בעיות החיים בעזרתך ובעזרת האחרים (קרובים, רופאים וכו'). תחשוב על אחרים שיסבלו ממעשיך האובדניים. מתאבד כמו מפגע שמתפוצץ ומפוצץ יחד איתו משפחה, קרובים וחברים החפים מפשע. אתה אחראי על הסובבים שלך. במעשה התאבדות יש השכות כבדות על המשפחה והסובבים. תתחשב בהם.
כדאי שתפנה לפסיכיאטר שיתאים לך את הטיפול התרופתי שיכול להקל על מצבך. אם הרופא שלך לא מצליח ליצב את מצבך, פנה לרופא אחר לחוות דעת שניה. היום שוק התרופות כול כך מגוון שממש אין סיבה לסבול.
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,