הרס גופני ונפשי

הבעיה התחילה לפני כחמש שנים - כן , התחילה אחרי שהרופא אמר לי היום את חופשית ממיני ! את סיימת כל הטיפולים והניתוחים האפשרים שבידיי ! את לא צריכה לבוא הנה עוד ! ... נו , באמת , האם כך נפרדים ?! אחרי 15 שנה - טיפולים שונים ואישפוזים מתמשכים וביקורי במרפאות - כך נגמר הכל - !!! מאז הילדות ולא זוכרת את עצמי אלא בבה"ח ( נכוויתי מגיל 5 מאש גלויה ב60% מגופי ) אני רואה את עצמי מכורה לבה"ח - כאב זה חלק ממני שבלעדיו לא יכולה לחיות , אז כך נגמלים ?!... הבעיה היא כך - מאז זה ואני "הורסת את עצמי" ! עושה "שטיות" כדי ללכת לבה"ח . מזיקה לעצמי רק כדי להתאשפז . עושה הכל כדי לצחוק על הצוות הרופאי אפילו אם זה מלווה בכאב ! איזה כיף לראות את הרופאים תוהים במצבי !אפילו רופאים בכירים ופרופ' קשה להם לאבחן את "מחלתי" ! ממש נורא לראות רופאים צוערים וקטנים מזיזים את ראשם ואומרים בקיצור לא יודעים ! אפילו לקיחת דם והכנסת עירוי זה כמעט בלתי אפשרי בדרך הרגילה !... אוקי - זה הוא סיפור קטן מהסיפורים שלי - אבל שיושבת לבדי וחושבת על כך - אז, מתחרטת על הכל , איזה טיפשות עשיתי ? האם נזק והרס עצמי זו חוויה גדולה ? בא לי לצעוק בקול רם " נמאס לי, מספיק , די אני מצטערת על הכל - בא לי להגיד לרופאים סליחה אני זאת שגורמת לגופי ונפשי את הכאב והסבל הרב הזה , ... " את האמת , נמאס לי מהשטיות שאני עושה , בא לי להפסיק הכל , אבל לא מצליחה... אפילו לספר למישהו לא יוכלה ולא חושבת שאני אעיז ...