כמה דברים שרציתי לשתף...

שלום לרופאים. אחרי הרבה זמן של "חקירות ובדיקות" ברחבי האינטרנט, החלטתי לכנס את כל המחשבות שלי כאן בפורום כדי לקבל מענה הולם ואמיתי. אני אתחיל את הסיפור: אני ילד בן 19, לפני כמה חודשים יצאתי עם חברים, ובחרתי, בתומי, לעשן חשיש בפעם הראשונה בחיים שלי כי חשבתי "שצריך לנסות כל דבר בחיים". אני בחיים שלי לא התעסקתי עם סמים או משהו בסגנון, אני ילד טוב בסה"כ, וזה היה כי החברה שאיתם יצאתי מעשנים כבר הרבה זמן. אחרי שלקחתי כמה שאכטות מהג'ויינט, לא הרבה אולי 6-7, לא הגיעה שום השפעה. אבל אז, אחרי שכבר עישנתי, התחלתי לחשוב בראש "למה עשיתי את זה? אני הרי יודע שזה פוגע באנשים ושזה מסוכן ויכול לגרום למחלות נפש, למה הייתי צריך את זה?" והתחלתי להרגיש משהו שדומה לחרדה, למרות שלא ממש הייתי חרד, אלא יותר הצטערתי על העישון. כמו כן, התחלתי להרגיש עייפות, חולשה, היו לי רעידות (אולי בגלל שהיה קר באותו הלילה, אבל הרעידות היו רציניות ממש), וכבר ממש לא רציתי לצאת אלא רק ללכת הבייתה. בכל זאת יצאנו, ואז שחזרתי הבייתה הלכתי לישון עם הרבה חרדה. בוקר למחרת קמתי, וישר סיפרתי להורים שלי את מה שהיה ואת זה שעישנתי. אני בנאדם שלא מסתיר דברים מההורים, וישר סיפרתי להם מה קרה, הם אמרו שקודם כל טוב שאני מדבר איתם על זה, ושהם סומכים עליי ויודעים שאני לא אחזור על זה שוב, כמו שכבר אמרתי להם. וכאן מגיע החלק החשוב במה שיש לי להגיד: בבוקר הזה הרגשתי ממש משונה, הרגשתי הרגשה חזקה כזאת של מין "האנג אובר", בכאילו אני עדיין "מרחף" כזה, לא מרוכז, לא עירני וכדומה. ההרגשה הזאת הגבירה את החרדה שלי, שמא העישון החד פעמי הזה עשה לי נזק לטווח הארוך ו"דפק" אותי לכל החיים. בשעות הערב התחלתי לגלוש באינטרנט ולקרוא קצת על החשיש והנזק שלו, שמעתי על הרבה אנשים שקיבלו פסיכוזות ודמיונות וכדומה. כמו כן קראתי על תופעה שנקראת "דה פרסונליזציה", דה ראליזציה וכדומה, שהגוף לא קשור לעצמו ועוד כל מיני דברים. אני חושב שזה עוד יותר הלחיץ אותי, ובגלל התחושות שחשתי כבר מקודם של ה"חוסר מיקוד", בכאילו אני לא מרוכז ומשהו מטריד אותי ומונע ממני להתרכז. הייתי די בחרדה איזה שבועיים, שאולי יש לי דה פרסונליזציה (וזה קרה רק אחרי שקראתי על זה באינטרנט) או שאולי העישון החד פעמי דפק לי את החיים. עוד דבר - אני בנאדם עם שאיפות, שרוצה ללמוד בחיים וכדומה, והחרדה שלי נבעה גם מזה שאולי העישון החד פעמי יהרוס לי את הסיכוי להצליח או יוריד לי אותו. בעקרון, הייתי עסוק רב הזמן "בלבחון" את עצמי, האם זה פגע בי וכדומה, האם יש לי דה פרסונליזציה וכאלה דברים. ההורים שלי לקחו אותי להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה לסמים, הייתי אצלו והוא אמר שאין לי כלום, לא דה פרסונליזציה ולא כלום, שאני פשוט מוטרד ויש לי מחשבות טורדניות, הוא נתן לי לורבן לשבוע וזהו.