עצבות בלתי נגמרת

סליחה על האורך אבל אני רוצה להוסיף שאני חושבת שאני בדיכאון. אני לא יודעת איך לאבחן את זה ואני לא יכולה להרשות לעצמי, כלכלית, טיפולים כלשהם. גם אין בי רצון ללכת לתחנות לבריאות הנפש כיוון שהם פוגעים בכל מיני זכויות (כמו למשל, עלולים לשלול לי את הרישיון בגללם!).
אני גדלתי בבית שהפחד, האיומים והמכות שלטו בו. מצד האבא, הוא ברח לעבודה והעדיף להעלים עין, עד שהוא היה מתפוצץ ורב עם אמא. אני לא רוצה להפוך להיות כזאת - ממורמרת כמוה שמאשימה את כל העולם במסכנות שלה ומחפשת רחמים!!!! אני לא רוצה לאמלל את הבנות שלי כמו שהיא אימללה אותנו!!!! היא דאגה להבהיר כמה היא "שונאת" אותי וכמה אנחנו הרסנו לה את החיים!!! אני ימות אם אני יגרום לילדות שלי להרגיש ככה... אבל אני חוששת שאני הולכת בדרך שלה...

שלום. את אומרת דבר והיפוכו: מחד את זועקת לעזרה, את מכירה בבעייתך הרגשיות , דכדוך, חוסר אונים, קשי תפקוד יומיומיים הפוגעים ביכולתך לטפל בילדיך ולהנות מהחיים ומאידך את מראש מתנגדת לכל עזרה מקצועית , אותה את יכולה לקבל רק במסגרות מקובלות (תחנות מרפאות לבריאות הנפש או קליניקות פרטיות). אני מראש רוצה להרגיע אותך –שלילת הרישיון מסיבות נפשיות נעשת במקרים מיוחדים לעיתים רחוקות ולא ניראה לי שבמקרה שלך צריך לדאוג על כך. טיפולים בתחנות ומרפאות לבריאות הנפש- בחינם, בקליניקות פרטיות –קופות חולים מחזירים רוב הסכום (לפי סוג של ביטוח).
בברכה,