מה אני אעשה?

שלום,
אני בשנות השלושים לחיי ובשבועות האחרונים אני מרגישה שאני נסחפת לאט אך בבטחה לדיכאון.
אחרי ישיבה של חצי שנה בבית (מובטלת ולא מוצאת עבודה), אני מרגישה כי חיי כפי שהכרתי אותם נעלמו.
חברי מתחילים לסנן את שיחותי, בן זוגי עומד מולי חסר אונים ולא יודע כיצד לעזור. אני משתדלת לא להדאיג את בני משפחתי ולשתף אותם יותר מידי במצבי..
לאחר מספר שיחות בחודש שעבר המליצו לי חברותי (שלא מסננות) כי עלי לפנות לטיפול פסיכולוגי, מכיוון שאני למודת ניסיון מן העבר לא "קפצתי על המציאה" אך השבוע החלטתי שאין לי יותר ברירה.
לא חברי ולא בן זוגי הם אלו שיעזרו לי אלא אני עצמי. ניסיתי ליצור קשר עם כמה פסיכ' דרך קופת החולים ואף אחד לא ענה לי עד כה....
אני מרגישה עלבון מחברי שמחליטים להעלם ולא לעזור, מבוכה מבן זוגי שאני מדאיגה אותו וחוסר אונים על כך שעולמי קורס.
אינני יודעת מה לעשות כעת, מכיוון שאין לי את מי לשתף בסערה שבה אני נמצאת כרגע, בזמן שאני "מחכה" למענה פסיכולוגי".

האם יש עצה בשבילי?