להשתלט על זה לבד

שלום רב,
בגיל 14 חוויתי התקף פאניקה ראשון מאד טראומתי אשר השפיע עליי בצורה פיזית ונפשית המון זמן אחרי. אחרי ההתקף התקשיתי לאכול ולא יכולתי להרדם...תופעות אלו נמשכו חודשים. לאט לאט הכרחתי את עצמי לאכול ועם הזמן התחלתי לחזור לחיי הקודמים.
לצערי פיתחתי אגורופוביה, פחדתי שוב לקבל את אותו התקף טראומתי ולכן הרגשתי רע כל פעם יצאתי למקומות. אבל לא ויתרתי.
בצבא תפקידי היה מאופיין בטיולים בכל רחבי הארץ וידעתי שתמיד אחרי שאני מרגישה קצת פאניקה, אני נרגעת ואז אני יכולה להנות מהטיול. אבל כל פעם מחדש חוויתי את הפחד הזה, ואם לפעמים קרה שהייתי רגועה ולא נכנסתי לחרדה, זה ניראה לי מוזר, וחשבתי שזה לא טבעי והתחלתי לפחד שאולי זה פתאום יתפרץ בלי שאני אשים לב, לכן התחלתי להוביל את עצמי בכוונה להרגשה הרעה כדי שאחר כך אהיה רגועה.
התופעות של החרדה שלי שהכי מפחידות אותי זה כאב בלב. אני חושבת לעצמי שאם רק הייתי יכולה להמנע מאותו כאב הייתי יכולה להתגבר על חרדות לתמיד.
אף פעם לא פניתי לעזרה מקצועית למרות שהמון פעמים שקלתי לעשות זאת.
משפחתי לא מודעים להפרעה הזאת שבי.
עכשיו יש עלי לחץ לטוס לאחותי בקנדה, ואני מתה מפחד לעלות על מטוס ולהיות כלואה 12 שעות באויר, ואחר כך להגיע למקום לא מוכר. אני חייבת לציין שהיום מצבי הרבה יותר טוב ממה שהוא היה פעם, והכל בזכות העובדה שלמדתי לשלוט על ההתקפים ולהרגע.
אבל זה עדיין נמצא בתוכי, אני לא יכולה להעלים את זה, אני רוצה להיות כמו כולם, לטייל בעולם אחרי הצבא, לראות את העולם ולהנות מכל רגע ולא לפחד.
עזרי לי בבקשה.

תודה