HELP

שלום,
אני בת 37 וסובלת מזה כ- 12 שנה מאוסטופורוזיס בעקבות מחלת סרטן הגיל צעיר.
מטופלת כבר 5 שנים בטיפול תרופתי.
הביקור האחרון שלי במרפאה היה לפני כ- 3 שנים, אז הבדיקות הראו שאין שיפור.
הרופא רצה להמשיך ולנסות לעוד שנה את הטיפול וביקש שאחזור אליו.
מאז לא הגעתי אליו לביקורת מהפחד!! חיי היו מלאים מאןד בתקופה הזו.. בית חדש, עבודה חדשה, אימצתי ילדה, חופשת לידה ושוב חזרה לעבודה... ובכל הזמן הזה: דופק לי בראש שאני חייבת כבר לבצע את הבדיקות ולהגיע לרופא. ידעתי שהמצב שלי לא טוב ו.. פחדתי. פחדתי נורא.
היום אני יודעת שעשיתי טעות איומה!!!

בחודש האחרון גיליתי שנוצרה לי עקמת בגב בעקבות המחלה (המחלה עברה שלב)
ביצעתי את כל הבדיקות שאכן הראו עד כמה מצבי גרוע.
היה לי תור לרופא לפני שבוע, אולם מכיוון ובביה"ח לא מצאו את התיק שלי בארכיון, הרופא דחה לי את התור.

אני חיה מיום ליום בדיכאון גדול וחרדה עמוקה.
פוחדת שהכיפוף בגב הולך ומחמיר - עדיין לא החליפו לי את התרופה.
לא מסוגלת להתמודד עם המצב החדש שלי - גיבנת לכל החיים. זה מצב בלתי הפיך.
לא מסוגלת לאכול - מחמיר את מצבי הבריאותי עוד יותר
לא מסוגלת לצחוק, לדבר... - רק בוכה כל היום.
נעדרת בלי סוף מהעבודה ושכבר מגיעה לעבודה, אז פשוט לא מתפקדת

אני לא יודעת מה לעשות. כל הזמן מאשימה את עצמי - רק עצמי שהגעתי למצב שכזה.
אני לא יוצאת מהבית מהבושה, מרגישה שבכל פעם שאני עוברת ליד נשים מבוגרות.. הן יודעות. פשוט יודעות. יש לי מעין אות קין על הגב. זו בחורה צעירה שחולה באוסוןפורוזיס במצב מתקדם.

נרשמתי לחוג התעמלות בונה עצם - ישנן בחוג נשים מבוגרות מאוד ללא הגיבנת שיש לי... זה הורג אותי...

אני יודעת שאני בדיכאון ובחרדה עמוקה.. העניין הוא שכלום כבר לא יעזור לי. גם אם אקבל תרופות לדיכאון - לעד אהיה כפופה... :-(