חייל

בני התגייס השבוע לצבא ומיועד ליחידה קרבית קשה ותובענית (זה רצונו הבלתי מתפשר של בני)
בשבוע הקרוב הוא אמור להתחיל טירונות קשה ותובענית במיוחד.
לאחרונה התוודע בפני הילד כי סובל מדיכאון. הילד סובל גם מהפרעת קשב רצינית ואינו נוטל ריטלין מאחר וזה גורם לו לא לישון 24 שעות וכמו כן לא לאכול. לאחר הריטלין הוא חש בדאון ולכן מעדיף לקחת רק במקרים ספציפיים של מבחנים וכו'.
בני בחר שלא לדווח על הבעייה לצבא שכן יש לו חשש שמא לא יקבלו אותו ליחידה קרבית.
באופן כללי מדובר בילד מאוד חברותי, מוכשר, פעיל מוקף חברים ואהוב מאוד. בעיית הקשב גורמת לו להרגיש תמיד אאוטסיידר ולא להיות בעניינים. ( אולם כשמוטלת עליו משימה שחשובה לו הוא מתפקד בצורה יוצאת מן הכלל טוב יותר מכל חבריו). לטענתו בימים האחרונים הוא מרגיש שכלום לא משמח אותו כלום לא מצחיק אותו והוא נראה עצוב וחסר אונים.
התלבטותי הינה האם להתערב ולדווח על כך או לתת לו להתסדר בכוחות עצמו. אין לי יכולת להעריך באיזו מידה זה חולף או נקודתי והאם זה יקצין במהלך התקופה הקרובה בה ישרת בצבא או אולי זה יחלוף והוא יוכל לשרת ביחידה הקרבית שהוא כל כך רוצה. ואולם אני חוששת מסיטואציה שהמצב יקצין בזמן שהוא יהיה בתנאים קשים ואולי לא יהיה לו עם מי לדבר.
להערכתי, התערבות מצידי תגרום לכך שהוא לא יוכל לשרת ביחידה שאליה הוא התקבל. דבר שבוודאי עלול מאוד להכעיס אותו.
מה עושים?