אחרי שנים אני פשוט מוציא הכל

אני כיום בן 24 , בגיל בית ספר יסודי , עקב בעיות משקל סבלתי מנידוי חברתי
מלבד חבר אחד או שניים לא היה לי למי לפנות
בגיל החטיבה , משום מה נודתי בשנית , עקב העובדה ששיקרתי לחבריי החדשים על כל נושא על מנת למצוא חן בעינהם .

כיום אני אולי מבין שחלק מן העניין הוא באשמתי , כי הגעתי למסקנה שחלק מהאישיות דורשת צומת לב רבה (על אף שקיבלתי אותה הרבה בבית ) אבל להיות במרכז העניינים תמיד עמד בליבי כנושא מרכזי

אני כיום מדוכא , ללא מושג מדוע , אני עצלן , בלי חשק לצאת מהבית עקב פראנויות (עקב מכות שקיבלתי ללא שום סיבה מנערים ברחוב לפניי מספר שנים ) אני מבין שמה שאני מרגיש כרגע היא תחושה רציונלית ואינסטקטיבית , ולמען האמת כרגע לדעתי אני פשוט מתרץ לעצמי סיבות לא לצאת מהבית , אולי כחלק מפתרון שלא להתמודד עם העולם (אגב, אני בחור חסון והנערים קיבלו את המגיע להם באותו "קרב" ...ואיני אומר זאת בתור פיצוי או נחמה )

אני פשוט מדוכא...אולי זה בגנים של אבי הלום הקרוב, או בגלל הרגישות שמלווה אותו מניקות

איני יודע ...אני פשוט , עצלן , לא מצליח למצות את עצמי ...והכי גרוע, מדוכא
אני מפחד לדבר עם איש מקצוע מסיבות מטופשות וגאוותניות ....


אין לי מושג מה לעשות : ( ...אני רוצה לחיות , פשוט לחיות