חרדה

שלום לך,

לאחר התקף חרדה ראשון או יותר, מתפתחים פחדים מפני התקף חרדה נוסף ושורה של פחדים מפני הימצאות במצב בו יופיע התקף מבלי שתהיה עזרה רפואית זמינה או מי שידאג "להציל" את האדם הסובל. בהמשך ,אנשים נמנעים מלצאת מהבית בחופשיות, מלהישאר לבד, לנסוע באוטובוס, להתרחק למקומות מרוחקים ובסך הכול נידותם ותפקודם נפגעים קשות. כאשר אדם הסובל מהפרעת אימה מגיע למצב בו הוא חושש מיציאה למקומות ציבוריים והומים, נמנע מיציאה מהבית , הוא סובל גם מאגורופוביה.

מנגנון ההימנעות מחזק את עצמו מכיוון שאחרי שאדם לא יצא מהבית משיקולי הימנעות ובבית לא קיבל התקף פאניקה, הוא יגיד לעצמו: "מזל שלא יצאתי, כי אילו הייתי עושה כך, הייתי מקבל התקף". כך ההתנהגות ההימנעותית מחוזקת והנטייה להישאר בבית הולכת וגדלה האדם נכנע להפרעה והיא מנהלת ומכתיבה את חייו.

למרות שהפחד התחיל סביב עניין מסוים, הגביל ושיבש את היכולת לתפקד, הוא לא נשאר מוגבל לתחום אחד אלא עם הזמן הוא מתפשט וחודר לתחומים אחרים ומשבש גם אותם. הפחד הופך להיות ה"בוס" שמנהל את החיים ובכדי שהוא לא "יעניש" בהתקפי פאניקה מפחידים ופתאומיים האדם עוסק רק במילוי דרישותיו, תכתיביו והגבלותיו של ה"בוס". ה"בוס" מכתיב לאיזה מקומות מותר לצאת ולאיזה אסור, מציב גבולות עד איפה מותר להתרחק עד כדי כך שהאדם מוותר על רצונותיו, על החופש בפעולותיו אך למרות כול ההימנעויות שהאדם עושה הפחד ממשיך ואף מתחזק ואינו מניח. האדם מגיע למצב לגמרי לא הגיוני: ככול שהוא משתמש יותר באמצעים מרגיעים על ידי התנהגויות של בריחה כך הפחד הולך וגובר ובמקום להתמודד איתו האדם נלכד יותר ויותר במעגל הקסמים הזה עד שהופך להיות חסר אונים מול ההפרעה.

כניסה לטיפול בהפרעת פאניקה – היא יציאה למלחמה בפחד. כדי לנצח את הפחד האדם חייב להפסיק לברוח ממנו ולבצע דברים מהם ברח ונמנע על אף שהפחד אוחז ומנסה למנוע זאת. אין התמודדות ללא פחד. האדם המתמודד מסתכן לחוות פחדים על מנת להשתחרר מהם.

הטיפול היעיל ביותר בהתקפי הפאניקה הינו שילוב של תרופות אנטי חרדתיות עם תרפיה התנהגותית – קוגניטיבית (CBT). לפי המחקרים העדכניים, שילוב זה מונע חזרתיות של ההפרעה למשך של 5 שנים.

בברכה,