יש משהו שאני יכולה לעשות בקשר למצבי

אני ניסיתי להתאבד כמה פעמים ולצערי או לטובתי לא הצלחתי ,לא יודעת למה , אולי התכנון לא נכון ?! אולי עדיין נשאר סבל לסבול ?! אולי... ואולי ...???!!!ֱ
גם כן ,אני פשוט עדיין חושבת ומדמיינת את עצמי מתאבדת , מרגישה שהמוות רודף אותי בכל מקום – לא מפחדת מהמוות עצמו אלה מחפשת אותו בכל מקום אפשרי ובאיזה זמן- העיקר לשים קץ "לחיים" , אלא החיים מה הם שווים ??? מה ערכם ? בשביל מה לחיות ?
-*- אז כך , לפני כשלוש שנים היה הניסיון הראשון בהתאבדות : הלכתי לשכנה שלי כדי לקחת ממנה אופטלגין אבל הכוונה שלי "לקחת" כדורים אחרים ( אני לא זוכרת את שמם אבל מה שהבנתי שאם השכנה תשכח לקחת כדור אחד היא תצא בכבישים בקיצור תשתגע ) ולכן בלעתי ארבעה כדורים ואחרי כמה דקות התעלפתי עם בעיות בנשימה , לחץ דם ירד ... בקיצור אושפזתי בטיפול נמרץ כמה ימים ואח"כ בכירורגיה - בהתחלה חשבו הרופאים שנסיתי להתאבד אבל אני שוללתי את זה ואמרתי שאני לקחתי רק שני כדורים נגד כאבים , הם הזמינו פסיכיאטר שאמר שכנראה היא צודקת ואין שום בעיה או מחשבה להתאבדות .
-*- ונסיון אחר זה היה אחרי הנסיון הראשון בכמה חודשים , חשבתי על תאונת דרכים קטלנית ביום גשום (לפחות שלא יגידו שהתאבדתי) בקיצור נסעתי ישר במקום לעשות סיבוב חד ואז הנה אני בתוך האוטו שלי מתגלגלים יחד יותר מעשרה מטרים , ולמרות כל זה יצאתי מזה בשלום ובחקירה התאונה נגרמה בגלל מזג אוויר וכביש רטוב ...
והרבה הרבה ניסיונות שניסיתי ועד עכשיו לא הצלחתי .ואפילו לא מיואשת מזה מחפשת ומחפשת דרכים שונות ואולי אצליח בזה !!!
אוקי , אז כך , אני יודעת שההמלצה שלך תהיה שצריך לפגוש פסיכיאטר בדחיפות או אפילו נראה לי שצריך אישפוז מידי ופגישות עם מומחיים ולספר להם את האמת ולקחת תרופות ו- ... וו-... , בזה אתה צודק , אבל אני לא יכולה לעמוד בזה , תאמין לי שאני מעדיפה למות ולא להיות שם ולא לקחת שום תרופה – ולפעמים אני כן חושבת על זה ואזזזזז אני מתעצבנת ומזרזת את המחשבות להתאבדות .
וחוץ מזה אני פגשתי לא מעט פסיכיאטריים ופסיכולוגים במחלקה ( כמעט כל אישפוז בבה"ח הרופאים מזמינים פסיכיאטר – כי שם אני נמצאת בדיכאון , חדר רוב הזמן חשוך , מעט דיבור , לא אוכלת , לא זזה מהמטה ,לא משטפת פעולה עם הצוות , ... וכשנפגשת עם הפסיכיאטר הכל משתנה , הכל ההפך ממה שעושה – שוחחת איתו ומחייכת וכולי תקווה ואימון באולהים , אופטימית , כמה אני נותנת ערך לחיים והמחלה שלי היא תקופה קצרה ותעבור , ... בקיצור שקרים וזיוף עד אין סוף .
אז בו אסכם את זה כך : איך הפסיכיאטרים לא מזהים אם בנהאדם שיושב ומדבר איתם לא משקר למרות שהוא כן נמצא בדיכאון ובמצוקה ? מה קצת שקר וחיוך מוחקים הכל !!!
אני לצערי אושפזתי בכמה מחלקות שונות ואפילו ב"ח שונים , וכן נפגשתי עם פסיכיאטרים , אבל כולם כתבו בדוחות שהחולה נורמלית לחלוטין , בחורה סבלינית , חזקה , אופטימית , היא לומדת באונ' , מוצלחת בחיים , ... וגם כן היה כתוב שהיא לא