דכאון עקב פרדה מהבעל וצורך להפרד

מהעולם. כבר 4 שנים חלפו מאז בעלי עזב אותי , את הבית ואת הבן, אני אישה בת 44 , לא ילדה. עזב אותי למען אישה רוסיה שכבר במשך שנה קודם היה איתה בקשר וכמובן ידעתי זאת וניסיתי בכל דרך אפשרית להשיגו חזרה. אבל כשלא הצלחתי נפלתי לתוך דכאון עמוק, עד כדי כך ועשיתי נסיונות התאבדות , שתיתי אלכוהול ( אני שאף פעם לא שתיתי) ביחד עם אין ספור כדורי הרגעה. הגעתי כ5 פעמים לבתי חולים ללא הכרה ונשארתי להשגחה ולשיחות עם פסיכולוגים. זה ממש לא עזר, עבדתי ולא תפקדתי , במהלך 10 ימים בלעתי כ-160 כדורים. איבדתי זכרון של 10 ימים מחיי. איבדתי את התאבון ובמהלך חודשיים לא אכלתי דבר ורזיתי 15 קילו. כלום לא עזר והבעל עזב, עם הזמן נרגעתי מעט היו לי מערכות יחסים והייתה לי קבוצה של חברים פנויים פנויות איתם ביליתי במהלך 3 שנים כמעט.
ועכשיו אני שוב במצב נוראי ( שכחתי לציין שמשך כל הזמן הזה הX היה איתי בקשר טוב ועזר לי ולבן שלי ואף אמר לפני כחצי שנה שיחזור הביתה ומשך אותי באף עד לפני חודש כאשר הבנתי שאין סיכוי שיחזור , הכל הייתה אשלייה ), פתאום הבנתי בעצם עד כמה אני לבד ובמצב רע, פוטרתי מהעבודה עקב אי תפקוד ודכאון אחרי 18 שנות עבודה. אני לא מוצאת עבודה , אין לי שום הכנסה , הבן עובד והX עוזר, כך אנחנו חיים , דיי בקושי. אני לא זוכרת מתי יכולתי לקנות לעצמי משהו , אני לא מסתכלת כלל בחנויות ולא מסתובבת בהן.
בקיצור המצב רע כי עכשיו נשארתי גם ללא חברים , הקבוצה שהייתה לי התפרקה לחלוטין ונשארתי לבדי. הבן שלי גם רחוק אלף מייל ממני , היה מת לעזוב את הבית ולא יכול כי הוא מפרנס עיקרי בבית. התחלתי לחשוב שבעצם אין סיבה לקיומי בכלל , שאין ערך לחיי , כולם עזבו אותי , לאף אחד לא איכפת ממני , אז מה נותר לי בחיי? למען מה ומי לחיות? אני לא רוצה לחיות , להיות לבד זה יותר טוב למות.