דיכאון וחרדה בעקבות פיטורין

שלום רב, אבי (50) עסק במשך כ-25 שנה בתחום ההייטק, לפני כ-10 חודשים פוטר עקב צמצומים בחברה, בהתחלה אבי שידר שזה לא נורא והוא יצליח למצוא עבודה אחרת ולא הראה סימנים של שינוי במצבו, הוא היה הולך לסדנאות למפוטרים, והעסיק את עצמו בתיקונים של הבית ועוד דברים. לפני כ-3 חודשים החל שינוי במצבו, הוא החל לא לישון טוב בלילה, עד שהגיע למצב שבו לפעמים לא היה יושן במשך 2-3 לילות רצופים גם אם היה מצליח להירדם זה רק לכמה שעות הוא התחיל לקחת כדורי שינה למשך כשבועיים-שלול אך הפסיק עם זה , הוא התחיל להיות יותר לחוץ וחרד מאוד למה שקורה מסביבו, בין אם זה סדר בבית או המחשבה על הדברים שעליו לעשות, או כל דבר קטן שיכול להלחיץ ולגרום לאי שקט. אני רוצה לציין שאבי מאז ומתמיד היה טיפוס די לחוץ אבל כנראה שהעבודה העסיקה אותו ופחות הראה סימנים כאלו, רק לאחר התקופה שציינתי החל השינוי וכנראה שהדברים שהיו טמועים בו מגיל קטן החלו להשפיע עליו בצורה יותר קיצונית, כיום הוא בלי חשק של ממש, הוא גם לא ממש טיפוס של קשר עם אנשים, הצענו לו ללכת להתנדב במשך כמה ימים בשבוע, לנסות דברים שאולי הוא יאהב אבל הוא לא מראה רצון לעשות זאת, הוא מרגיש שאיבד את הביטחון, וכבר לא חושב שהוא יצליח לעבוד במקום עבודה עקב מצבו, ישנם ימים מסויימים שמצבו קצת משתפר והוא מראה סימנים טובים, אך ככלל מצב רוחו מאוד ירוד, ללא חשק לעשות דברים, נלחץ ומגלה סימני חרדה מפני דברים שעליו להתמודד איתם ביום יום ומראה חוסר ביטחון בכל הדברים שעושה, הוא מנסה להבין דברים שקרו לו בעבר ומנסה לנתח את מצבו ומרבה לחשוב מחשבות על מצבו ואיך יכל אולי לעשות אחרת, אנו מנסים לעודד אותו ותומכים בו אך הוא חושב לפעמים שאין אנו מבינים אותו, הוא נוטה להסתכל על הדברים השליליים שמסביבו ונראה חסר אמונה. הוא מראה סימנים שכחה, הוא פחות זוכר אירועים מסויימים וגם דברים בסיסיים שקשורים לחיי היום יום, הוא חושש שאולי איבד את הזיכרון למרות שלדעתי נראה שהמצב השפיע עליו וגרם לו לתחושה זו.
הוא כבר לוקח מזה חודש ויותר כדור ציפרמיל (פעמיים ביום) וקלונקס, הוא התראה עם פסיכיאטר לפני כשבוע והפסיכאטר ביקש ממנו להמשיך עם הכדורים הללו, המליץ לו להיות פעיל גם בבית וגם בחוץ אך הוא לא מראה סימנים של אחד שגם רוצה להתאושש, אני מבין שגם זה לא תלוי בו אבל במידה מסויימת נוח לו לא להתאמץ יותר מדי, הוא יותר טיפוס שאם יבקשו ממנו הוא יעשה אך אם לא הוא לא מרגיש צורך ליזום מעצמו, אני חייב לציין כי כשאבי עבד הוא עשה זאת בצורה מקצועית הוא נסע לחו"ל הרבה פעמיים ונחשב למאוד מקצועי, משם בעיקר הוא שאב את האנרגיה שלו, אך אחד שלא לוקח עליו יותר מדי, הוא אמיתי אך לפעמים לא מגדיל ראש.
רציתי לשאול מה הטיפול המומלץ במקרה כזה? כדורים? פסיכולוג? פסיכיאטר? רופא מסויים? מה בדיוק עלינו לעשות ואיך עלינו להתנהג איתו?
תודה רבה.