כשאני משווה את עצמי לאחרים

שאני מרגישה איתך נורא הזדהות וגם לי כל הזמן עוברים בראש הדרכים בהם אני רוצה לגמור את חיי... לתלות את עצמי.. להזריק לעצמי משהו... לקפוץ מגג בניין.. לחתוך את עצמי.. כל מה שעולה לדעת.. ובדיוק אחרי המחשבות האלה שהאמת... אי אפשר להמנע מהם!! אני מרגישה כל כך רע.. למה אני דווקא צריכה לחשוב מחשבות כאלה ... אני שלפני שנה הרגשתי טוב מאוד... והייתי כאחד האדם... למה אני מכולם??? אני חושבת שאנשים מתאבדים בעולם שלנו.. כי לאף אחד לא אכפת מאיתנו באמת.. אף אחד לא ניגש לעזור.. או מתעניין באמת איך אנחנו מרגישים.. אף אחד לא חודר לעמקי נשמתנו ורואה את הכאב הגדול... אז אין פלא שאנחנו רוצים להפרד מעולם כזה קר ומנוכר... עולם שרודף אחרי תאוות בצע וכבוד... ואני חושבת שמי שבוחר להתאבד הוא איפשהו לא בחר בצורך להיות חזק.. להיאחז בתקווה כי תמיד יש תקווה.. ולפעמים צריך לחכות.. ולחכות ולחכות.. עד שיהיה טוב... לנסות לעזור לעצמנו מכל כיוון.. אין מצב ששום דבר לא יעזור.. אם אנחנו לא נעזור לעצמנו אף אחד לא יעזור לנו... אנו צריכים לנסות ולהעז... גם אם לפעמים קשה... כי כשנגיע ב"ה לתוצאות טובות.. נהיה באמת מאושרים.. כי עכשיו נדע להעריך את הטוב הזה יותר מכל אדם אשר לא איבד אותו בצורה כזו...

אפילו החבר שלי.. בקושי עוזר לי במצוקה הנפשית שלי... אם אני לא מכוונת אותו במה הוא יכול לעזור לי.. הוא לא ידע... וברור שאני יודעת כי.. אכפת לי מעצמי.. כי אני קוראת על המצב שלי ועל דברים שיכולים לעזור לדכאון שאני שרויה בו.. בן אדם שבאמת אכפת לו... הוא חוקר בשבילך על המצב שלך.. הוא מחפש פתרונות... אנשים יכולים להגיד לי אלף פעם שדואגים לי.. אבל מה לעשות שאני מאמינה למעשים יותר מאשר למילים... נקודה למחשבה...

אבל הכי חשוב.. לא לאבד תקווה..... אם אני לא איבדתי.. ואני כרגע בתחתית.. אף אחד לא צריך לאבד.. תהיה חזק...