מבולבלת

שלום רב.

שמי ענבל בת 34 נשואה ואם לילדה בת שנה ו7 חודשים.
בשנת 2002 חוויתי התמוטטות עצבים עקב פרידה מבן זוג, הייתי בעסק שלי והתעוררתי בבית, לא זוכרת כלום עקב בלאק אאוט, למזלי חברתי הייתה אצלי וכך למעשה עזרו לי די מהר.
לאחר בירור ביקרתי אצל פסיכיאטר של קופת החולים וקיבלתי סרוקסט - אובחנתי כחרדתית ואגרופובית.
לאחר משא ומתן עם הוריי שבורים בעניין לא לקחתי את הכדורים והתמודדתי עם עצמי והתופעות היו אך נעלמו עם הזמן.
עברתי תקופה ארוכה של חרדות שמלוות אותי עד היום כגון דופק מהיר בסביבה הומה, אוזניים מאדימות עד חום בלתי אפשרי, זיעה בכפות ידיים, מחנק, תחושת כובד בחזה ועייפות תמידית.
חוששת משינוי הסביבה שלי והנסיעות הארוכות ובחשיכה פשוט מפחידות אותי בטירוף.
שלשום עברתי צומת מסוכן עם התינוקת שלי שהייתה בעגלה ובאמצע הרמזור במעבר החצייה הרגשתי שאני מתעלפת, ובמקרה הייתה גברת שעזרה לי ונתנה לי יד.
אני מרגישה שאני לא מצליחה להתמודד יותר, מרגישה קושי אדיר .
למעשה אני מראה שהכל בשליטה, אני עקרת בית והכל מצויין בבית מבחינת סדר וניקיון אך גם עם הבעל יש צרות, כי אני עצבנית מאוד, לא שולטת בכעסים, ולא יודעת לאן לנתב את הדברים שאני מרגישה, בעלי המליץ לי כן לפנות לרופא ואני חוששת.
שוב למצוא עצמי אצל הרופא ולעבור אנאליזה ולחשוב שחיי יהיו תלויים בכדור, האם זה הדבר הפרקטי עבורי?
אפשרי לקבל טיפול תרופתי לא לזמן כה ארוך?
זה יעיל?
אפשרי שאני סובלת מכמה דברים? כמו חרדה ושילוב של דיכאון?


תודה רבה.