החרא מרוח לי על הפרצוף

חג מגעיל לכולם אני מרגיש חרא, אבל לא רק היום, אני כבר תקופה ארוכה מרגיש חרא, כעס גועל ואני שונא את כולכם זה מה יש. תודה שאתם כאן להקשיב לי, אני מרגיש נקודה קטנה בעולם הזה ולא בגלל שאין לי כלום. יש לי אישה ויש לי בן אבל מרגיש חרא, אני שונא את עצמי אני שונא את כוכלם אני שונא את מה שייצרנו אבל לא בגלל שהוא לא טוב לכם אלא בגלל שהוא לא טוב לי. אני בטוח שהייתי נוהג כמותכם אבל אני במקום של החלש ואני זה שסובל ממה שבנינו לעצמנו. רק רציתי חבר רק רוצה אהבה אבל אין לי את מה שאני מחפש וככל הנראה שאני מחפש הרבה. אני בודד וגלמוד במקום הגדול הזה, אני מהלך בינכם ומרגיש קטן ולא מורגש. כל התשומת לב שהייתי מורגל אליה נעלמה ואינננה ועשיו אני בריק הגדול הזה. אני כמו כוכב שנשכח ואני כל כך זקוק לאהבה שלכם שאינכם ממהרים לספק לי אותה. אני מנסה לפגוש את המבטים שלכם אבל אני לא שם, אני ריק שקוף אני כלום ואני כל כך זקוק לכם שזה לא ייאמן. אך הפכתי להיות אבק ורק בגלל שקבענו כולם סטנדרט מסויים שאני כבר לא אוכל לספק אותו ואני כואב כל כך כואב וכל כך שונא אתכם ואותי ואותם. איפה אמצא מזור, אני לא יודע, אני לא בטוח שיש וזה מה שמייאש אותי. מה אני אקח תרופות? אני אאבד את עצמי לדעת או אתחיל להתרגל לבדידות הזאת שכל כך קשה לי איתה.