אני שלומי ואני בן 34

טוב .....אז ככה ....בטעות ( או שלא..) רצתה יד הגורל כנראה והובילה אותי לאתר הזה ובאמת לגמרי במקרה . פשוט אין מצב שבעולם שאני אדבר או אכתוב על הבעייה שיש לי שאותה אני סוחב כבר אולי מכיתה ז ועד היום , למרבה הפלא .
והנה אולי בהשראת החום של היום ( שתמיד עושה לי טוב ומרומם לי את מצב הרוח :) ) החלטתי שדי לסבול יותר , ובמיוחד שאולי הבעייה שלי ניתנת לפיתרון פשוט למדי שבעזרתו אשפר את איכות החיים שלי אחרת אני אמצא את עצמי מפספס את הרכבת בנוגע לכמה החלטות חשובות שאיני אוזר אומץ להוציאם מהכוח אל הפועל .
לעומקו של עניין אני אתן קצת רקע על עצמי . אני בן 34 מתגורר עדיין בבית של ההורים , לא יוצא עם אף אחת כרגע , ואף פעם לא יצאתי עם מישהי יותר משבועיים , לא הייתה לי חברה אף פעם , נכון ... מוזר ובהחלט לא נורמלי . ואני מודע לזה אבל העניין שלי הוא שאני סובל לפי מה שאני משער .. מפוביה חברתית שתוקעת לי את החיים ואני אפרט .......
אני מתקשה למצות את האני שלי ואת היכולות שלי ליד אנשים ובסביבה הומת אדם , מה זה מתקשה ? לא מסוגל בכלל .
הדבר מתאפיין בהתרגשות משתקת ולא מובנת שכוללת הזעה מסיבית בכפות הידיים , דופק מואץ שלא היה מבייש מנוע של פורשה gt2 , הפרצוף שלי הופך לחיוור , אני לא זוכר על מה מדברים ומאבד את חוט המחשבה , קולט שכל המבטים מופנים בצורה יותר ממוקדת אלי פתאום ובוחנים אותי מנסים להבין מה קורה לי דבר שמקפיץ את הלחץ שבעתיים , הקול שלי מתחלף , מנסה לחייך בצורה מאולצת לשדר עסקים כרגיל כשכל שריר תפוס לי בפנים , נשימה מואצת , יבש לי בפה , קולט את עצמי מדבר ולא שומע מה אני אומר בכלל , לא מרוכז , השוקיים רועדות לי , השיניים קפוצות על מנת שהלסתות לא ירקדו לי סמבה כאילו אני בקוטב הצפוני ..........ותמיד תמיד מרגיש כמו אפס לאחר מכן , ואנשים שמכירים אותי מעמידים פנים כאילו הכל בסדר כי בחיים שלי אני בן אדם סבבה , עם מלא חברים אבל בלב שלהם לא מבינים מה קרה כאן .
התופעה אם זכרוני אינו מטעני החלה בכיתה ז כי עד אז הייתי שופע טונות של ביטחון עצמי ואז ביום שישי אחד ,בבוקרו של יום הייתי צריך לתת איזושהי הרצאה בפני הכיתה , פעם ראשונה אני מדבר מול קהל והתרגשתי רצח ובערב כשעשיתי את הקידוש פתאום עבר עלי משהו , כמו פתאום נעשיתי מודע למה שאני עושה ופתאום כביכול לא ראיתי את זה בצורה מובנת מאליו ומאז לא קידשתי יותר בימי שישי ולא דיברתי באופן פומבי ליד אנשים .
הדבר מכשיל אותי בכל תחום בחיי , החל מראיונות עבודה , בביה"כ כשאני משתוקק לקום ולקרוא קדיש ביום שישי בערב , אבל מתרגש עד כדי שיתוק ויודע שזה אבוד מראש , הדבר פוגע לי בהצלחה עם בנות המין השני , וכמעט כולם מתפלאים " איזה גבר חתיך אתה ? איך אין לך אף אחת " וכאלה .על דינמיקות קבוצתיות למיניהם אני פשוט מוותר מראש ובכך מגביל את מקומות העבודה הרלוונטים למקצוע שלי .
אני לא בחור טיפש בלשון המעטה ויש לי ידע בהמון תחומים אך הבעייה החברתית הזו פשוט כ