דיכאון וחרדה

שלום לכם ,
אני בחורה בת 42 וחצי,רווקה ללא ילדים .
לפני כחודשיים נפתרה אימי שטיפלתי בה במסירות נפש. גם לפני המחלה עשינו הכול ביחד,
נסענו לכל מיני מקומות וכו" , כאשר הגיע המחלה החלתי להילחם על בריאותה .

אני בת יחידה , אז עכשיו נישארתי לבד בעולם הזה .
וזה גורם לי כמובן לחרדה מאוד עמוקה , שאני השאר לבד ,
ואין לי עם מי לדבר אפילו .

כמובן מאוד מאוד קשה לי עכשיו,ואני לא יוצאת מזה פשוט .
(כבר הייתי בפגישה 5 של טיפול אצל איזה יועצת פסיכיאטרית) - כאילו רק דיברים .
ומה שיוצא זה שאני רק מדברת ומדברת והיא בקושי אומרת כמה מילים במהלך הפגישה .
לא עוזר לי כלום הפגישות האלה , ואני יוצאת משם באותו מצה שאני נכנסת .

אני בוכה בעבודה , בבית, בשבת בדרך כלל כשאני קמה - יש לי לחץ מאוד חזק בחזה צד שמאל,
וכבר פעם שניה ככה . מודדת חום ולחץ דם - נראים תקינים .
אומרים לי שזה כאב של נפש .
בעבודה אני מסתובבת כמו זומבי , לא מדברת , לא מחיכת . לא איכפת לי משום דבר .
רק עושה דברים שהם הכרח לעשות .
אפילו אוכל שאני מכינה בערב - חצי נשאר על הצלחת .
בזמן האחרון אני מצאתי את עצמי מבטה כעס - צועקת על אנשים .
אבל בעיקר זה הכאב הזה , של צד שמאל בחזה שנובע מזה שאני בבוקר קמה לדירה ריקה
ואני מתחילה לחשוב על כל מה שהיה ועל חרדה שאני השאר לבד .
ההרגשה מאוד קשה , ואני פשוט לא יוצאת מזה .
האם אני אחזור הי פעם שוב להיות אותה אישה עם שימחת חיים וחוש הומר שהייתי ?

אני לא יודעת פשוט איך אני ייצא מזה ?
איך לצאת מהמצב הזה ?

הרי כל אחד עובר את זה בחיים , מוות הורים וכו" , אז איך הם מתגברים ?
לי אין אף אחד שיתמוך , שידבר איתי , שיהיה איתי בדירה וכו" .

אני במערבולת של מחשבות , מה יהיה \ מה לעשות , וגם אני אל צעירה שכל החיים לפני .
ואנ גם בחורה שמנה , ולא כל הגברים כמובן רוצים אותי .

אפילו היו מחשבות , למה אם כך אני חיה .
בינתיים מה שמחזיק אותי ברוך השם זה עובדה וחתולים שלי .

איך אני ייוצאת מזה ?
איך קמים ?
איך ממשיכים ?

תודה רבה לכם מראש .