דיכאון וחרדה שלא מרפים

שלום,
אני נשואה מזה כשנתיים וחצי. בעלי היום בן 40 אשר איבד את הוריו שנה אחר שנה לפני כחמש שנים. מאז להבנתי מצבו הנפשי התדרדר.
פנינו בעבר לייעוץ פסיכאטרי באיכילוב כאשר הפסיכאטר המליץ על טיפול תרופתי.
מנסיוני, בעלי אחד שלא מתמיד בשום דבר, אם זה לסיים פרויקט שהתחיל בבית, תשלום חובות, עבודה (הוא לא עובד), פחד מללכת לראיונות, אי יכולת התמודדות עם מצבים, חוסר סבלנות, ולכן יש לי חששות כבדים לגבי נטילת תרופות שגם אותן הוא לא יקח לאורך זמן והפחד שלי שהתקפי הדיכאון והחרדה יחזרו בעוצמות גדולות.
יש לציין כי עם הרבה סבלנות מצידי היו תקופות שחל שיפור אך לאחרונה המצב שוב מתדרדר, שוב התקפי חרדה ושוב חוסר יכולת לחייך, להקשיב, לעשות, חוסר חשק בכלל.
אנחנו עומדים לפני לידה ראשונה ואני מאוד חוששת לגבי המצב וההתמודדות שלי בכלל. לאחרונה אני מרגישה כי גם אני כבר מתחילה להרים ידיים ולאמר נואש.
אשמח לקבל ייעוץ מכם אשר יכול להפנות אותי לכיוונים אשר לא מצריכים טיפול תרופתי.
בתקווה שזה יעזור.
לי.