ירידה חדה בריכוז...

שלום,

אני בת 23, וסטודנטית באוניברסיטה.
בערך בגיל 18 הופיעה אצלי ירידה חדה מאד בריכוז שהלכה והחמירה. (הריכוז שלי היה תקין תמיד)
אני תלמידה מצטיינת של מאיות, ובשנה האחרונה אני על סף פרישה מהאוניברסיטה כי אני פשוט לא מסוגלת לקרוא, לא מסוגלת להושיב את עצמי ללמוד. אני מרגישה לפעמים שקשה לי אפילו לחשוב... אני כאילו קצת מעופפת. בהתחלה ריטלין עזר לי (אבל לא בצורה מיטבית... זה היה עוזר בצורה מדהימה ביום הראשון בצורה קצת פחות טובה ביום שלאחר מכן וכו' והייתי צריכה לעשות הפסקות בנטילה) אבל כעת אני לא יכולה להמשיך ולקחת בגלל תופעות הלוואי.

אני סובלת בנוסף מתחושת עייפות למרות שהשינה שלי נהדרת, מכאבי שרירים (לא חושבת שזה קשור), לפעמים מבעיות בזכרון לטווח קצר.

ניסיתי את כל מה שאפשר בכדי להעלות שוב את הריכוז... ונכשלתי.

המחשבה האחרונה שלי לפני שאני מרימה ידיים ופורשת מכל עיסוקי היא הכיוון הפסיכיאטרי.
לפני שהריכוז התדרדר, עברתי תקופה קשה מאד מבחינה רפואית ואיבדתי את השמיעה כמעט לחלוטין... וגם לאחר מכן אבא שלי נפטר, עברתי המון ניתוחים וכו'.

אבא של חברה שלי שהוא פסיכיאטר, הציע שאולי מדובר בדיכאון סמוי. השאלה היא האם דיכאון סמוי יכול לגרום להפרעות כל כך חמורות? (אני לא יכולה אפילו להסביר עד כמה אני לא מרוכזת...).

חשבתי גם על הכיוון של הפרעת חרדה, אני באמת שמה לב שאני כל הזמן מריצה בראש תסריטי אימה (נניח רואה כלב גדול וישר חושבת מה יקרה אם הוא יתנפל על הכלב שלי...) אבל זה לא ברמה שזה מפריע לי לאיכות החיים. מה שכן, אני חווה התעוררויות בקפיצה של בהלה מהשינה (לא ממש מהשינה, אלא רגע לפני שאני נכנסת ממש לשינה....) זה יכול להיות סמפטום? כי כל אחד אומר לי משהו אחר.

מה עוד יכול להסביר ירידה כזו בריכוז? האם טיפול תרופתי לדיכאון/ חרדה הוא קבוע? או שניתן "להתגבר" על הבעיה אחרי כמה חודשים ולהפסיק?

תודה רבה,
נעמה.