דיכאון ומחשבות על אוכל

שלום, אבי סובל מדיכאון מז'ורי כבר מעל לשנה, היה מטופל בכדורים במשך מספר חודשים, אישפוז יום (במשך חודשיים), אך ראוי לציין כי עשה זאת מחוסר רצון שלו, הטיפול לא ממש השפיע כי הוא גם פחות נטה לשתף פעולה, הוא חושב שהכדורים הם רעל או שילוב שלהם הוא "קוקטיל". הוא די חסר אמונה ולא מאמין שמצבו ישתפר ומסרב לשתף פעולה וכל הצעה של טיפול נדחית על ידו. אמנם כשהוא נפגש עם רופאים לא ניתן לראות את ההפרעה שלו באופן כפי שאנחנו רואים, כי הוא יודע להתאפק מול אנשים ולהסתיר זאת.
ב-8 חודשים האחרונים התפתחה אצלו חרדה חזקה לאוכל, הוא מרבה לחשוב ולדבר על אוכל וטוען כי אין מספיק אוכל ולפעמים טוען שיש יותר מדי, שהאוכל מתקלקל, וכל הזמן טרוד במחשבות על כך, והוא בטוח שהבעיה היא אצלנו המשפחה שאנחנו מגזימים, כל שינוי מבחינתו באופן שקשור לאוכל משגע אותו וגורם לו אפילו להתקפים בו הוא צועק במשך כרבע שעה.
הוא בטוח שהוא מתנהג באופן הגיוני ולא מכיר בבעיה שלו, די מדחיק את זה, הוא מרבה להיות במיטה ומסוגל להישאר שם במשך שעות ממושכות מבלי לצאת ממנה.
רציתי לדעת מה ידוע לגבי ההפרעה לגבי האוכל האם זה משהו ידוע? איך מטפלים בזה. ובכלל איך ניתן לשכנע אותו להגיע למצב של טיפול כשהוא לא מאמין ששום דבר יעזור לו אין בו ממש אמונה במשפחה וברופאים.