מבקש עזרה..

שמי בן.. רציתי לדעת אם מה שעובר עליי הוא תהליך טבעי או שאני צריך לטפל בזה.
אני בן 23 ויש ל קשר אדוק עם אימי... במשך כל חיי חייתי חדר צמוד אליה והעסק שלי היה בבית.. לפני כשנה חויתי נסיון התאבדות שלה מול העיניים..
נסיון ההתאבדות שלה הוא תוצאה של דיכאון שנובע מבעיה פיזית שלה שנמשכה כ-10 שנים שזה בעצם כל תהליך ההתבגרות וההתפתחות שלי.. מצאתי את עצמי מגיב לסיטואציה בקור רוח.. עושה בדיוק מה שצריך אם זה להביא לה מים ולהתקשר במקביל למדא.. ולהוריד אותה לאמבולנס על הכתפיים שלי.. חצי שנה לאחר מכן הכל התחיל לחזור אלי והגעתי להבנה שכנראה שחויתי ניתוק רגשי טוטלי עוד לפני הארוע עקב עומס נפשי שנוצר עלי במשך השנים.. אמא חזרה הביתה אחרי אשפוז ממושך ואני המשכתי לעבוד ולחיות כרגיל תוך כדי שאני מרגיש חוסר מוטיבציה וראיית עולם שטחית למדי.. לפני כ-4 חודשים הפסקתי לעבוד כי הרגשתי שמשהו ממש לא בסדר אצלי.. ואז קיבלתי זעזוע שהוריד אותי לרצפה.. מעבר לניתוק הרגשי הגעתי למצב של דיכאון קשה שהתבטא אף בבעיות מוטוריות, קשיים בתנועה וחשיבה בסיסית.. תפיסת המציאות שלי התעוותה במקצת והרגשתי במערבולת אינסופית.. בשלב הזה הציפרלקס כבר הגיע אליי אני אפילו לא זוכר שבדקתי אם הוא טוב לי או לא.. לא הייתי במצב של התקטננות על תופעות לוואי.. נזכרתי שיש חיים בחוץ והם ממש לא נראים כמו מה שהמוח שלי מייצר באותו הזמן.. בכוחות שלא היו לי שבועיים לאחר נטילת הציפרלקס בניתי חדר כושר מאולתר בבית והתחלתי להתאמן ולאכול בכמויות ולצאת לתל אביב שזכרתי שתמיד עשתה לי טוב והתחלתי ליצור אינטראקציות עם אנשים כדי להאחז במציאות.. אני יקצר ויאמר שהיום אני כבר לא בדיכאון אך עדיין בניתוק רגשי.. ותוך ניסיון לנתח את עצמי הגעתי לדף באינטרנט שמסביר על התופעה שנקראת דה פרסונליזציה שהסימפטומים שלה זהים למה שאני חווה כרגע.. אני כמעט בטוח שהתופעה הזאת היא חלק ממה שאני עובר אבל לא סובל ממנה כהפרעה בפני עצמה.. שאלתי היא האם יש משהו שניתן לעשות.. שכחתי לציין שהתחלתי לעבוד במוסך של חבר רק כדי להעסיק את הראש כרגע.. ועוד משהו אני מאוד אוהב את אימי ומבין שעליי להפנים שאני לא יכול לשנות את מה שקרה ואת מה שהיא היום.. אבל אני רוצה לשנות את הקרבה שלי אליה בצורה כזאת שאני לא יקח קשה את מה שעובר עלייה האם זה אפשרי מבחינה מקצועית לגרום לי פשוט ללמוד לאהוב מרחוק? אני לא מדבר על עכשיו אני בניתוק רגשי. דרך אגב עברתי ליחידת דיור נפרדת בבית ואני מרגיש הקלה עצומה ככה שאני חושב שאני בכיוון הנכון.. אבל לא מרגיש..איך ממשיכים מפה? תודה מראש