לפקוח את העיניים מנטאלית ורגשית.

שלום
שמי שמרית אני בת 23.
בחודשים האחרונים חוויתי תקופה של חרדות וכנראה גם דיכאון.
לאחר ביקור אצל פסיכיאטרית לקחתי למיקטאל כחודשיים ואני כרגע מסיימת אותם. במקביל לאחרונה שילבתי רמוטיב.

אני חשה שיפור, אך עדיין אני מרגישה תחושה שאני "לא פה". אני מתחילה להזכיר לעצמי מי אני כל יום מחדש, כל התמודדות ולו הקטנה ביותר, שיחה עם חברה אני מרגישה שאני צריכה לחזור לעצמי ולהצליח להקשיב למה שאומרים לי. אני עובדת במוקד טלפוני וכל היום זה להקשיב ללקוחות.
אני מרגישה שכל דבר שאמור לגרום לי הנאה אז אני ממש מתאמצת להינות ממנו ולהרגיש את הרגע. עדיין מרגישה כאילו כולם מביטים בי... ואני לא מצליחה לראות את עצמי ולהקשיב לעצמי. אני עושה עבודה קשה כדי להביא את עצמי להצלחות ואני מצליחה במעשי, אבל עדיין התחושה האישית שלי קצת ירודה וכל הביטחון העצמי שלי וכל האמונה שלי בעצמי וכל הידע שיש לי וכל החוכמה שלי כרגע פחות בולטים כאילו שאני צריכה להתרגל שוב מחדש ולהאמין שזאת אני.
העניין הוא שאני מרגישה שהמצב הזה מצריך מעצמי לפקוח את העניניים {ממש מנטאלית} ולהתחיל באמת להאמין בעצמי בכל דבר ולהתעורר ולכן אני לא פונה הלאה לנטילת כדורים אחרים לדיכאון..
מה דעתכם? ....

חשוב לי לציין שברגיל אני ההיפך הגמור ממה שתיארתי כאן.

תודה.
ש.מ.