מבקשת עזרה לבני

שלום,
זה נורא תלוי במה בדיוק הוא מרגיש, דכאון חרדה וזעם זה לא מתמטיקה, אין נוסחאות של גורמים אל מול התרופות כתשובה.
ולא לכולם התרופות בהכרח עוזרות והמרפא עשוי לבוא ממקום לא צפוי.
אני צעיר, רק בן 25 אבל תמיד אומר שאני זקן בן 25 בגלל השנים שעברתי בעבר בהתמודדות עם דיכאון קליני והתקפי חרדה וכן, גם התקפי זעם שתודה לאל הצלחתי לווסת אותם אל מול רהיטי הבית בלבד :)

לא הובהר מה בדיוק יש לו, האם הדכאון בה במתוך תחושת חולשה דוגמת "אני אפס, אני כלום" או הרגשת סלידה מהסביבה וחוסר יכולת/רצון להשתתף במה שמכונה ע"י רוב האוכלוסיה "חיי יום יום", או אולי פשוט דכאון ועצב כבד ללא שום הסבר פירוש או סיבה
כזה שהוא פשוט שם, חונק, כזה שהפתרון היחיד (לדעתו) היא חתיכת וורידים..

תשאלי אותו ובמידה והוא יוכל לכתוב לי, בין אם זה שורה לבין אם זה שלושים עמודים,
אשלח לך כתובת אימייל שאוכל להתכתב איתו כצעד ראשוני. לפעמים לא רוצים לדבר עם מישהו מומחה אלא פשוט עם בן-אדם שמכיר וחווה דברים מאותה הסביבה..

אני אמא לילד בגיל 24 שעבר מה שאת מתארת לגבי בנך ומה שתיארת לגבי הפחד שלך מאשפוז.אז ככה,הבן שלי עבר מיד שסיים את הצבא ארוע גדול כי דחיתי ופחדתי מאשפוז ל כל מה שעשיתי לעזור לו עד שאושפז זה ,הומאופטית,טליפולים אלטרנטיבים ועוד...העיקר שלא יגיע לאשפוז מה בעצם קרה? דחיתי את האשפוז ע"י כל הטיפולים שבעצם לא התאימו למקרה ..יום אחד הוא פשוט קרס אי אפשר היה שלא לאשפז אותו .
מה אני מנסה להגיד לך לא בהכרח ולא תמיד אין מנוס מאשפוז אך על הזמן שהוא סובל חבל מאוד .מציעה לך להפגש עם פסיכיאטר לספר לו את הבעיה של הבן ואת הפחדים שלך ולשאול מה הוא מציע אולי הבן יקבל טיפול תרופתי שיעזור לו ולא יהיה צורך באשפוז.לגבי אשפוז ,הבן שלי אושפז קיבל טיפול נכון יחס הולם ותהליך החלמה איטי אך רואים התקדמות היום הבן חזר לחיות חיים כמעט כמו כולם רק שהוא צורך כדורים .מאחלת לכם הרבה בריאות מוזמנת לפנות אליי במייל אשמח לעזור RS1012@ WALLA.COM