דכאון אינסופי

למנהלי הפורום שלום רב!
בתי בת 37, רווקה, חיה כבר שנים רבות עם דכאון שמטופל בתרופות. מדי פעם הפסיכיאטר מחליף אותן כי כמעט אין שינוי במצב הדכאון. היא מתפקדת "על מינימום" - - עובדת, כמעט ואין לה קשרים חברתיים ועסוקה מאד במחשבות ובפחדים המלווים את מצבה. היא משתפת אותנו במה שעובר עליה ולצערי אני מתחילה להרגיש שאני נופלת איתה מכיון שהתרופות כמעט לא עוזרות, החורף קשה לה יותר, היא מיואשת והייתי רוצה למצוא כיוון שיכול להעמיד אותה על הרגליים. האם יש איזו מסגרת , חוץ מאישפוזי יום של הקופות , שיכולה לתת בסיס איתן לשינוי? משהו יותר הוליסטי מטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים? משהו שכולל שינוי בדפוסי חשיבה, טיפולי גוף ונפש שיתנו הרגעה כללית ושקט מכל המחשבות המציפות ואולי בהמשך גם כיוון חדש?
מקווה שתוכלו לתת לי תשובה כלשהי שנוכל לאמץ
יולי