אני חושב שאני בן אדם דיכאוני

שלום לכולם, אף פעם לא הייתי בן אדם מאושר אם מסתכלים על זה ככה אבל אף פעם לא התייחסתי לזה כאל דיכאון ותמיד השארתי את זה בצד, בשנתיים האחרונות הדיכאון התחזק אצלי (אני בן 18 ולומד בתיכון בכיתה י"ב) אני רוצה לציין שהדיכאון אצלי החריף והוא מתבטא בדברים הבאים: חוסר חשק ורצון לדבר עם החברה הסובבת אותי, אני לא צוחק ולא מחייך כמעט אף פעם, אני מרגיש שאני רוצה להיות בודד, אני חוזר הביתה וישר הולך לישון או לשחק במחשב, הפעילות ספורט שזה הדבר היחידי שהייתי אוהב גם אותו אני מרגיש שנעלם ממני, אני כל הזמן חושב מחשבות רעות אין לי כוח לכלום פשוט לכלום ואני מרגיש פשוט חרא, סליחה על התיאור. אני מרגיש שהזמן חולף במהירות ושום דבר לא מתקדם ואני תקוע בבועת דיכאון שלא חולפת לה. אני כל הזמן עצבני ומתעצבן בקלות.
בנוסף לדיכאון אני מרגיש כמו מן תחושבת בילבול כזאת אני לא מפוקס על עצמי ואני מרגיש גם מן סחרחורות כאלה.. החלטתי לשים לזה קץ וקבעתי תור לפסיכיאטר בקופת חולים כללית. אני רוצה להגיד שזה פשוט ביזיון מה שהולך שם חיכיתי לה חצי שעה בטלפון עד שהיא תועיל בטובה להתפנות אלי ושהיא התפנתה היא אמרה לי להשאיר את המספר פלאפון שלי ומתי שהפסיכיאטרית תוכל היא תתקשר וזה היה לפני שבוע כבר ושיחת טלפון אחת לא קיבלתי. ביזיון.. אני מרגיש ששום דבר לא מתקדם והכל פשוט חרא... אני רוצה להעביר ביקורת חריפה על הרפואה שלנו בישראל שלא מטפלת בנושאים שלפי דעתי בין הכי חשובים..
מחשבות אובדניות אין לי כי אני לא בן אדם שמוותר בכל כך קלות אבל אני מרגיש אני לא יכול לחיות ככה ואני בעוד שנה מתגייס לצבא ואם עכשיו זה לא מתפוצץ אז בצבא זה יתפוצץ ואני רוצה למנוע את זה..
הפסיכיאטרית לא חזרה אלי כבר שבועיים ועד שהיא תחזור יהיה עוד זמן מה אתם ממליצים לעשות ? מה דעתכם על מה שאני מרגיש ? אשמח לחוות דעת וביקורת.. תודה רבה