אני חושבת שאני סובלת מדיכאון

היי, אני מעדיפה להשאר באילום שם
אני מרגישה בזמן האחרון שאין טעם לחיי, אני לא מפחדת מהמוות.
אני רק מפחדת להכאיב לאנשים הקרובים אליי, זה יהיה מאוד לא מתחשב מצידי להתאבד ולהכאיב להם יותר.
אני מרגישה שאני רק מעיקה, כלום לר מצליח לי בחיים, חבר שלי נפרד ממני, המשפחה שלי דפוקה, אני לא יכולה לדבר עם אף אחד, אפילו עם החברה הכי טובה שלי.
אני רוצה להתחיל מההתחלה, תחילת החיים, להוולד מחדש אני יודעת שזה לא הגיוני לכן אני מעדיפה למות.
הייתי מעדיפה לא לחיות מלחתחילה, לא להיוולד אבל אין מה לעשות זה קרה..
בנוסף לכל אני מודעת לעניין שזה קרה בטעות חח אני טעות של ההורים שלי, אני יודעת גם שאבא שלי לא רצה אותי, ובג באימי כשהייתה בהריון בי. מה שגרם לי לחרדות, חרדת נטישה, פחד ממחוייבות. אני בנאדם מאוד סגור ואני לא מסוגלת להפתח לאנשים, אבל אני יודעת להסתיר טוב מאוד את מצבי הרוח שלי, אני מצחיקה ומחוייכת, אני מטעה.
אני לא רוצה להדאיג אנשים בגללי אבל בזמן האחרון עוברים עליי כל כך הרב דברים ואין לי למי לספר כי אני מרגישה שאף אחד לא אכפת...
אני לא נרדמת בלילות, נסיתי לחנוק ת עצמי עם הכרית כמה פעמים ואז תמונתה של אימי קפצה לי לראש.. המחוייבות שלי כלפיה משאירה אותי, אני חייבת לה את כל כולי ולגרום לה צער זה הדב האחרון שאני רוצה לעשות.