בדיכאון - או משהו כזה..

שלום אני בן 25 מאז שאני זוכר את עצמי אני לא כזה שמח.., בלשון המעטה.., בתור ילד עברתי סיפור די טראומתי שנמשך כ-11 שנה והסתיים בפיצוץ, וכל כמה זמן (שבועות ימים חודשים) יש לי התקף דכאון שנמשך מספר שעות שבד"כ מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות ושתחושת הזמן בו נאבדת לי ומרגיש כאילו עבר הרבה פחות זמן.., אחריו בד"כ יש לי מן הרגשת חמימות כזאת שגורמת לי להרדם וכלהרגיש כאילו שהכל בסדר עד שהמציאות טופחת לי על הפנים ואני מבין שאני חייב לקום ולהתמודד עם העולם שוב.., ואז- אני קם מתאפס - לא כל כך מהר, אוכל משהו בד"כ ואז פתאום מרגיש הרבה יותר טוב וכאילו יש לי הבנות משמימות על המציאות ועל הקוסמוס וכל מיני דברים שמאוד קשה לי להסביר אותם, העיניין הוא שתמיד אח"כ אני מנסה לזכור ולהבין מה היו המחשבות שהובילו אותי ליאוש הזה עד כדי כך שברוב הפעמים ביקשתי את מותי וחלפו לי לא מעט מחשבות אובדניות בראש והתרחש הניתוק מתחושת הזמן שתיארתי קודם (וגם מהמציאות), ואני לא באמת מצליח להבין מה מוביל אותי כל פעם מחדש למחשבות האלה, היו תקופות שההתקפים הנ"ל היו כל כך חזקים בייאושם ובאו בתדירות כל כך גבוהה עד כדי כך שגם לאחר שניגמרו עוד הייתי במין ערפול חושים חזק ולא יכולתי להתרכז, שמתי לב שזה כאילו שיש קול בפנים שמייאש אותי ומדבן אותי לכאוב.., עוד משהו שצריך לציין שתמיד יש תופעה מקדימה של אובדן תאבון (ואני בן אדם מאוד רעב מטבעי- שלא משמין גרם ודי רזה) מה שלא אופייני לי כל כך, ושכל תקופת דיכאון שכזאת לוותה בחלומות מטורפים לחלוטין ומצאותיים ברמות שלא יאמנו.. ובחלק מהפעמים אף בשפיכת זרע תוך כדי שינה,
קיצר.. אמרתי כבר הרבה אך יש עוד הרבה דברים שצריך לציין.., מה שעולה לי בראש בזמן האחרון לגבי זה, זה שאולי זה קשור לזה שאני רעב כל הזמן? אולי הגוף שלי לא מפרק טוב את האוכל וכתוצאה מכך לא מגיע יסוד חיוני למוח שלי?? אולי בכלל זאת מנדיפרסיה?? כרגע אני הולך פעם בשבוע לטיפול פסיכולוגי, אין לי מושג באיזו שיטה אני מטופל וגם אם זה עוזר לי ( יש כל הזמן עליות וירידות) סה"כ (וכן זאת פעם שנייה שאני מנסה לסכם) אני לא יודע אפיולו מאיפה להתחיל לטפל בזה, או להגדיר אם מצבי טוב או רע ממש, אני רק יודע שממש נמאס לי מזה, כאילו אין לי תקוה.. ושהחיים שלי ממש לא יכולים לענות להגדרה תקינים..והייתי רוצה כאלה, (כמובן שיש עוד פנים ונגררות למצב שכזה) האם יש עצה לכבודו\דה?