מוכר וידוע

אני "חגגתי" 30 לפני חודשיים. אני לא יודע אם זה קשור לגיל או למה שקרה לי בחיים (יותר נכון, למה שגרמתי לעצמי) - או אולי אני סתם דיכאוני. לפני שנתיים החלטתי לעזוב משרה מכניסה בארץ, את המשפחה והחברים ולעבור לארה"ב. סתם כך, באמצע החיים. כנראה שגם שם לא הייתי שמח, אבל היום, לאחר שאיבדתי את העבודה האחרונה שלי פה, נשוי בעל-כרחי למישהי שאני לא מסתדר איתה, ומעל הכל אוכל בכל פה את החסכונות שהצלחתי איכשהו לאסוף בתקופה הטובה שלי, אני נמצא במצב מייאש שאני לא רואה מוצא ממנו. למרות הכל, השורה התחתונה היא שח י י ב י ם להמשיך לנסות ולחיות, להאבק בשניים ובציפורניים בשביל להיות 5% מהיום שמחים, אחר כך 10%, אחר כך יותר. אין דרך אחרת. שמרו על עצמכם חבר'ה, לא לאבד לרגע אמון בעצמכם והכי הרבה - להעזר בתמיכה מהמשפחה והחברים.