כיצד אפשר לסייע לאבי

שלום רב, לדעתי (ולדעת שאר בני משפחתי / מקרים) אבי סובל מדכאון קליני מזה זמן רב, שהולך ומחמיר בהדרגה. אבי הולך ומסתגר בתוך עצמו, מתקשר פחות ופחות עם הסביבה, חסר אנרגיות, ישן / שוכב במיטה שעות רבות, חסר תיאבון ולא מגלה עניין (כמעט) בשום דבר. בנוסף, זה דכאון "שקט" אבל יש לו התפרצויות זעם לעיתים, בד"כ כתוצאה מאירוע מסוים.

אני ומשפחתי חוששים מאוד להציע לו ללכת לפסיכיאטר בעצמנו וכו' פן זה רק יחמיר את המצב ויעורר אנטגוניזם, לכן קיווינו שרופאת המשפחה תוכל לסייע, בתור דמות סמכותית ואובייקטיבית. עדכנתי את רופאת המשפחה שלו ב"דיאגנוזה" / חשש שלי וביקשתי ממנה לשוחח עימו. היא נצלה את אחד מביקוריו השגרתיים במרפאה כדי להתרשם (שאלה שאלות בסגנון מה אתה עושה בשעות הפנאי וכו') אבל לא "הקשתה" עליו וספציפית לא המליצה לו על שום טיפול או הפנייה לפסיכיאטר, למשל. בקיצור, אין לי מושג איך אפשר לגרום לאבי ללכת להיבדק ו/או לסייע לו ולסייע לנו לטפל בו.

אשמח לכל עצה / טיפ / רעיון יצירתי ...

תודה מראש!