שלום

שמי הוא יוני ואני בן 23 אני טבעוני ואתאיסט (אני מרגיש שזה חשוב לדעת לפני המשך קריאת ההודעה).כל חיי האמנתי שאני ביישן ובעקבות זה אני לא ממש בן אדם חברתי (מצד שני אני מאוד חברותי) ויש לי בעיה של דימוי עצמי נמוך שמתאפיין בשנאה כלפי המראה שלי והרגשה שאני לא משהו מיוחד שיהיה לי קשה להצליח בעתיד מכל הבחינות. אני פחות או יותר ניתקתי את כל הקשרים שיש לי. תמיד היו לי "חברים" אבל אף פעם לא הייתי קרוב אליהם ולא נפתחתי בפניהם ולא הרגשתי מכנה משותף איתם. אני כבר לא עונה לטלפונים שלהם ואני לא זוכר את הפעם האחרונה שיצאתי לבילוי כלשהוא.מבחינה מבחינה משפחתית גם אותו סיפור של נתק, אני פעם בשבוע מבקר את אמא שלי, היא לא גרה רחוק. אני גר לבד עם החתולה שלי והבדידות פשוט עצומה. הסדר יום שלי כולל ללכת לעבודה ואז לחזור הביתה וזה מין מעגל אין סופי. עוברים ימים שלמים כשאני בבית והמילים היחידות שיוצאות לי מהפה הן דיבורים סתמיים לחתולה שלי. אני מרגיש שכל דבר ממש ממש קשה לי בין אם זה לנקות את הבית, לעשות כביסה,לעשות קניות, להוציא רשיון נהיגה ועוד הרבה דברים פשוט חוסר מוטיבציה לשום דבר.אף פעם לא הייתי בקשר זוגי ואפילו לא הייתה לי ידידה וכל עצם בגוף שלי זקוקה לזה.רק לפני כמה חודשים הגיעו המחשבות הרציניות על התאבדות. זה פשוט לא עוזב אותי, לא עוברת דקה ביום שאני לא חושב על זה. פשוט נמאס לי להסתובב כל היום עם הרגשה נוראית כזו, הלוואי והייתי יכול לבכות (תאמינו לי שניסיתי).לפני שלושה חודשים הגיעה קרן אור קטנה בצורת חברה לעבודה שפשוט הרגשתי חיבור מדהים בינינו ובנוסף יש לנו המון תחומי עניין משותפים. היא גם פחות או יותר סגורה וביישנית.התחלתי להרגיש פתאום טוב עם אנרגיות חדשות ורצון עז לראות אותה כל יום וכמובן שהמחשבות על ההתאבדות נעלמו . הייתי חייב לספר לה מה שאני מרגיש והצעתי לה לצאת איתי. היא אמרה שהיא רוצה אבל היא לא רוצה והיא התחילה להסביר לי שאף פעם לא היה לה חבר וראיתי שממש לא נוח לה מכל העניין ובנוסף שיש לה קשר מוזר עם ההורים והיא לא רוצה לספר להם שיש לה חבר ומצד שני היא לא רוצה לשקר להם. אני לא סגור אם היא סרבה כי היא לא רוצה לפגוע בי או שגם לה יש בעיות משלה בראש. אני מאוהב בה ואני צריך לראות אותה יום יום, אנחנו ביחסים טובים פחות או יותר אבל ממש קשה לי ואני לא רוצה ללחוץ עליה. תמיד יש לי בראש איזה משהו שמפיל אותי לקרשים שאומר לי שאני לא מספיק טוב, שאני משעמם שאני לא נראה טוב וכו. והפלא ופלא המחשבות האובדניות חזרו עכשיו בצורה חזקה יותר ואפילו לפני שהתחלתי לכתוב את ההודעה הזו חיפשתי דרכים מהירות ולא כואבות להתאבד. אין לי תכניות לעתיד, אין לי חלומות (חוץ מלהיות מאושר) אני מרגיש שהעתיד כבד עליי ושהכל כבד עליי ואני ממש לא מוכן ללימודים.אני הייתי חייב להוציא את זה כי פשוט אין לי עם מי לדבר, חשבתי ללכת לטיפול כבר הרבה זמן אבל אני מרגיש שוב, שזה כבד עליי ואני לא מצליח לעשות את הצעד הזה.